הצופן של סמדר נהב

סמדר נהב היא אשת היי-טק בכירה שפילסה דרך לא קלה בתעשייה הגברית והסגורה ואף נהנתה משלושה אקזיטים. עכשיו היא מעוניינת לעודד תעסוקת ערבים אקדמאים בהיי-טק הישראלי

24.12.07 | 09:40  גליה ימיני
Israeli Hi-Tech and Startups
סמדר נהב (56) היא סוג של חלוצה בעולם ההיי-טק הישראלי. אולי זה קשור לכך שהיא עצמה בת להורים חלוצים - כאלה שעלו לישראל מגרמניה עם עליית היטלר לשלטון והקימו כאן את קיבוץ הזורע - ואולי זה לא בהכרח קשור. כך או כך, היא פרצה דרך במשרות בכירות בהיי-טק הישראלי, והיתה מהנשים הראשונות שנסעו לעמק הסיליקון לשליחות מטעמן, והבעל בא בעקבותיהן, ולא להפך, כפי שקורה בדרך כלל.

כיום היא מתכוונת לפרוץ דרך בתחום חדש - העסקת ערבים אקדמאים בהיי-טק הישראלי על ידי הקמת מרכז מיוחד שישלב העסקת ערבים עם יהודים בנצרת. בכך היא מנסה לפתור שתי בעיות מרכזיות: האחת חברתית - ערבים בוגרי מדעים מדויקים עדיין מתקשים למצוא עבודה בהיי-טק הישראלי, שנחשב לשמורה סגורה למדי, והשנייה תעסוקתית - חברות היי-טק במרכז שעושות מיקור חוץ אל מהנדסים באוקראינה בגלל העלות הפחותה יוכלו לפנות למרכז בצפון. העלויות יהיו זולות יותר מבאזור המרכז מאחר שהמדינה מציעה תוכניות לסבסוד שכרם של מיעוטים וחרדים, אם יוקמו עבורם מרכזי תעסוקה באזורים מועדפים.

נהב לא עושה זאת עבור הכסף. הארגון שהקימה - צופן, הוא חברה ללא כוונות רווח, והיא נמצאת כעת בתנופת גיוס כספים לפרויקט. מי שכבר הסכימו להשקיע הם שני שמות מוכרים ביותר בהיי-טק הישראלי: איש העסקים דוידי גילה, שהקים בזמנו את DSPC, שנמכרה לאינטל תמורת 1.6 מיליארד דולר בימי הבועה, וכן מייסד אינדיגו בני לנדא, שמשקיע בפרויקט דרך קרן לנדא - הקרן שלו לתרומה לקהילה.

השותפים של נהב להקמת צופן הם יוסי כותן - איש היי-טק בכיר שעבד באמדוקס שנים ארוכות. כותן הוא האיש שהקים את שלוחת אמדוקס בשדרות והוביל את הפרויקט עד לפני כשנה. כיום עובדים בשדרות כ-400 איש שהם תושבי הנגב. כמו כן, שותף בפרויקט גם סמי סעדי, רואה חשבון תושב הכפר ערבה, שהקים לפני כשלוש שנים את עמותת הכפר הטכנולוגי בכוונה לפתוח מרכז טכנולוגי בגליל - אך הפרויקט לא הצליח להתרומם. על הדרך שהובילה להקמת צופן מספרת כאן נהב בראיון מיוחד.

עשתה שלושה אקזיטים

נהב נולדה בקיבוץ הזורע, ולאחר ששירתה בחיל האוויר ועשתה עוד שנת חובה בקיבוץ, רצתה לצאת ללימודים. הקיבוץ לא מימן זאת, ובכוחות עצמה היא נרשמה ללימודי מתמטיקה ופילוסופיה של המדע באוניברסיטה העברית בירושלים. את התואר השני עשתה במדעי המחשב במכון ויצמן. באותן שנים נישאה לנועם קמינר, היסטוריון ומידען. ב-82' הצטרפה לחברת ההיי-טק STI, שעסקה במערכות ממוחשבות לתרגום טכני, וב-84' עברו בני הזוג לתל אביב, ונהב הצטרפה לסטארט-אפ אמיתי - אחד הראשונים אז בישראל - קלאריטי. הקים אותו יזם ההיי-טק הישראלי שהתעשר מאוד בהמשך דרכו - עמוס וילנאי. קלאריטי עסקה בתחום של תכנון שבבים, ונהב החלה להתמחות בתחום, אך החברה התפרקה ב-87' והיא עזבה כדי להקים קבוצה לתכנון שבבים במוטורולה סמיקונדקטורס (כיום פריסקייל).

ב-90' קיבלה נהב הצעה להצטרף לחברת EFI בעמק הסיליקון - חברה שהקים מייסד סאיטקס, אפי ארזי. נהב ארזה את המשפחה ונסעה. "עבור בעלי זו היתה ההזדמנות שלו לעשות דוקטורט בברקלי", היא אומרת. בקליפורניה הובילה נהב קבוצת פיתוח שעסקה באלגוריתם להמרת צבעים ועיבוד תמונה. כאשר ב-94' EFI סגרה את קבוצת התוכנה ועברה להתמחות בחומרה, עברה נהב לחברת קאנון, שהקימה אז בעמק סיליקון את קבוצת הפיתוח למצלמות דיגיטליות. "זו היתה אז ממש ההתחלה הראשונית של המצלמות הדיגיטליות, כשזה עוד היה חזון, והיה צריך לדמיין עולם חדש", היא מספרת.

ב-97' החליטה המשפחה לחזור לישראל. בעיקר בגלל הבן שהגיע לגיל תיכון. "מבחינתי החזרה היתה קטיעה רצינית של הקריירה. לא בטוח שהיינו חוזרים אם זה היה תלוי רק בי אישית. אבל אני גם אשת משפחה וזה חשוב, כמשפחה ראינו את עתידנו בישראל", היא אומרת.

בישראל הצטרפה לחברת תכנון השבבים וריסיטי, שם עבדה כסמנכ"לית מחקר ופיתוח. וריסיטי נקנתה ב-2005 בידי ענקית השבבים האמריקנית קיידנס, תמורת 315 מיליון דולר. ב-98' החלה נהב לעבוד בסטארט-אפ קונדקט, שנרכש על ידי מרקורי ב-2000, תמורת 30 מיליון דולר. מ-2000 עבדה בקרן ההון סיכון BRM של האחים ברקת עד 2002.

השנים האלה איפשרו לה ליצור בסיס כלכלי למשפחתה. הן ב-EFI, הן בוריסיטי והן בקונדקט היתה בעלת אופציות. EFI יצאה להנפקת ענק בנאסד"ק בסוף 93', וריסיטי יצאה להנפקה גדולה בנאסד"ק ב-2001 וגם נמכרה לקיידנס מאוחר יותר, וקונדקט נמכרה למרקורי. בכל אחת מהחברות היו לנהב אופציות, שעם ההנפקות והאקזיטים היא מימשה. "כאשר EFI הונפקה, זו היתה הפעם הראשונה שהתברכנו במשהו שהוא מעבר למשכורת. זה הקפיץ אותנו כלכלית", היא מספרת. "שלושת האקזיטים האלה עזרו לנו לבנות בסיס איתן למשפחה. אני לא מיליונרית במזומן, אבל השקעתי ברכוש אחר ואין על מה להתלונן".

ב-2003 היא החליטה לנסות את מזלה כיזמית היי-טק והקימה את סרטגון, שעסקה בניהול ביצועים לשירותי רשת. היא היתה היזמית הטכנולוגית ודודי ברזילי היה היזם העסקי. קרן ג'רוזלם גלובל של שלמה קאליש השקיעה בחברה, אך התחום התגלה כקשה מאוד להתמודדות לסטארט-אפ קטן מאחר שמתמודדות בו שחקניות ענק כמו יבמ, hp ומרקורי. "בטכנולוגיה הזו היה מימוש של כל מה שעשיתי בעבר ורציתי לעשות - כלי בדיקת איכות לעולם התוכנה. זה היה חלום שלי, אבל זה היה קשה", היא אומרת. לפני כשנה היא עזבה. הסטארט-אפ עדיין קיים. "אני לא מפחדת לנסות ולהיכשל" .

לערבים כמו לנשים קשה בהיי-טק

כשעזבה את סרטגון בסוף 2006, היא חשבה על המשך דרכה. "לא רציתי שוב ללכת לעוד חברה ולצאת לעוד אקזיט", היא מספרת. "רציתי לשדך בין הארגונים הטכנולוגיים לבין המצב החברתי בישראל - כשהרעיון הוא להביא לשוויון בין יהודים וערבים בישראל. לא מדובר בפלשתינאים, אלא בערבים אזרחי ישראל. ראיתי את הקושי של הערבים האקדמאים להשתלב בתעשיית ההיי-טק הישראלית, וזה דווקא קצת מזכיר את הקושי של נשים להשתלב בתעשייה הזו. תחום הטכנולוגיה הוא מאוד תובעני, וקשה לפרוץ בו כאשה. את תמיד נשמעת פחות טכנית מגבר. גברים יודעים להיות אסרטיוויים, אשה תמיד תיתפס כאגרסיווית. בגלל זה יש מעט מאוד נשים בתעשייה הזו, ואם יש - אז הן בעיקר בתפקידי שיווק ומרקום תקשורת שיווקית".

"זה מתחבר לקושי של ערבים להתחבר לתעשייה הזו - זו חברה מאוד סגורה ושאפתנית, לכן ה'אחר' נחשב כמי שמאט אותה. בתפישת אנשי ההיי-טק יותר קל לקחת להנהלה גבר שהיה איתך בצבא מאשר אשה, או מישהו שהרקע שלו אחר. אני אישית לא נתתי לזה להפריע לי להתקדם, אבל יש הרבה מה לעשות בעניין".

למרות הסגירות, בהיי-טק הישראלי יש דרישה הולכת וגוברת לכוח אדם איכותי. נהב טוענת שיש מלאי לא מנוצל של אקדמאים ערבים ושולפת מספרים מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה: "בעשר השנים האחרונות היו בישראל 40 אלף בוגרים יהודים של מדעים מדויקים באוניברסיטאות, ובתעשייה מועסקים 74 אלף יהודים, זאת אומרת שיש מקום גם לבוגרים האלה, וגם לבעלי מקצועות אחרים שלא מגיעים מהאוניברסיטאות, אלא מתוכניות להסבת אקדמאים למשל. בקרב הערבים, לעומת זאת, יש 2,200 בוגרי מדעים מדויקים, אבל רק 300 מהם מועסקים בתעשיית ההיי-טק הישראלית".

כך נולדה היוזמה לצופן - מרכז בצפון שיעסיק ערבים ויהודים, וייתן שירותי תוכנה לחברות ישראליות מאזור המרכז, בעלויות נמוכות יותר.

האם מדובר ביוזמה דומה למרכזים להעסקת נשים חרדיות?

נהב: "התוכנית הממשלתית לתמיכה במרכזים מסוג זה היא דומה, אבל אין מה להשוות את המרכז שלנו למרכזים להעסקת נשים חרדיות, מאחר ששם מדובר במשרות פשוטות יחסית של תכנות ובדיקות תוכנה. אנחנו מציעים מהנדסים שיש להם פוטנציאל עתידי להיות יזמים ומנהלים. מה גם שמרכזי החרדיות מנוהלים בידי חברות מסחריות, ואנחנו מרכז ללא כוונת רווח".

כיצד אם כך העלויות למעסיקים יהיו נמוכות יותר?

נהב: "באופן כללי השכר בצפון נמוך בכ-10% מבאזור המרכז. מעבר לכך, התוכניות הממשלתיות לעידוד העסקת מיעוטים וחרדים בהיי-טק מסבסדות כ-20% מעלות השכר של כל מועסק. כך שעבור המעסיק התל אביבי עלות העסקת מהנדס ערבי במרכז בנצרת תהיה נמוכה בכ-30% מהעלות באזור המרכז. הכוונה היא לא להתחרות במשרות בהודו, ששם באמת מדובר בעבודות תכנות פשוטות, אלא להתחרות דווקא באוקראינה, שם יש מהנדסי פיתוח שעלותם זולה ב-30%-50% מבתל אביב. אנחנו יכולים להתחרות אתם".

מתי תתחילו ומה הצפי לשנה הראשונה?

נהב: "אנחנו בשלב גיוס כספים ממשקיעים, הקמת הבניין בנצרת וגיוס עובדים. גילה ולנדא כבר השקיעו. הפעילות תחל ברבעון הראשון של 2008, כשהצפי לשנה הראשונה הוא של 40 עובדים, מרביתם ערבים ומיעוטם יהודים. יש כמה חברות באזור המרכז שכבר הביעו עניין לשתף עמנו פעולה. פנו אלינו לא מעט ערבים בוגרי אקדמיה, שניסו חודשים ארוכים להתקבל לחברות היי-טק באזור המרכז, ולא הצליחו. הכוונה היא לתת להם כתובת".

http://it.themarker.com/tmit/article/2282