כל פעם מחדש אני אומרת לעצמי זאת אחותי ואין מה לעשות. היא בחרה להתרחק מהמשפחה מכל מיני סיבות שאולי צודקות ואולי לא!
היינו שלושה נשארנו רק היא ואני היא הגדולה אני הקטנה.
אני ילדה של ההורים (הורים מדהימים) היא כמובן פחות.
כל פעם מחדש אני מנסה ומנסה ומנסה מנסה לדבר מנסה שתבוא יותר מנסה שתזמין אולי יותר.
חודש אחד היא בסדר וחודשים שלושה היא נעלמת לגמרי.
ההורים פגועים ולא מבינים למה? רוצים לראות אותה רוצים לראות את הנכדים.
אני הפסקתי להיפגע ממנה אני יודעת שהיא מאוד אוהבת אבל בדרך שלה! (דרך מוזרה קצת הייתי אומרת)
אבל זה מתסכל אותי מאוד שבפגישה האחרונה שלנו ספרתי לה משהו ממש משמעותי על מישהו מהמשפחה שלנו. רציתי עזרה רציתי עצה רציתי ראייה שונה משלי. רציתי שתאמר לי מה לעשות מכאן.
אבל אני כל כך מאוכזבת ממנה במקום לבוא לקראתנו או רק לקראתי כרגע היא יותר ויותר התרחקה.
היתה חכמה גדולה באותו הרגע שסיפרתי לה היו לה מלא רעיונות פתאום אמרה שיהיה בסדר שהיא מבטיחה לעזור לי.
כן בטח קל להגיד קשה ליישם!!!!
באמת שלפעמים אני יכולה להבין אותה!
אבל למה? למה? כשיש בעיה כזו גדולה ומשמעותית היא בוחרת אפילו לא להתקשר ולשאול על זה? ומה קורה ? ומה איתי? ואיך אני מתמודדת? כי בכל זאת היה לי מאוד קשה לספר לה את הסוד הזה שגיליתי ושסחבתי איתי כל כך הרבה זמן.
הרי באתי עד אלייך בשביל לדבר על זה נכון? אז מה איתך? למה את כזו?
לי זה כל כך לא מגיע ועוד ממך!
אחרי כל הדברים שעברנו יותר נכון ההורים ואני עברנו היא עוד הייתה נורא מרוחקת שהוא הלך לעולמו (אחי) היא בכלל לא דברה איתו.
אחרי שקרה המקרה הכל כך מצער והאכזרי הזה (לפני כמעט 4 שנים) מאוד התקרבה אלינו שוב, פתאום הייתה שם בשבילנו פתאום באה כל יום התקשרה, שאלה, התעניינה.
מה קרה עכשיו? למה כך התרחקת שוב? האם מה שסיפרתי לה גרם לה להתרחק עוד יותר?
אין לי כח יותר כל הזמן לנסות להסביר לה שאנחנו משפחה גם כך כזו קטנה וגם כך כבר הלך לנו מישהו כה חשוב ואהוב ואנחנו אוהבים אותה גם אם זה בדרך שלה. רק שתראה קצת קצה חוט של אכפתיות.
מה איתה למה היא לא מבינה שזו המשפחה שלה???? גם כשיש דברים לא כל כך נעימים שצריכים להתמודד איתם!
העיקר כל כולה תמיד מלאה בחיוכים וצחוקים עד האוזניים נראת הכי מאושרת בעולם. ילדים מדהימים, בעל מקסים והבית שלה מלא מלא תמיד בחברים ואנשים. כולם חושבים שהכל נהדר ושלו אצלה.
אך בפנים בפנים אני יודעת שלא!!!!! זה הרי לא הגיוני.
אפילו היום ביום כה חשוב של אבינו בחרה לנפוש איפושהו בדיוק בתאריך הזה!
נראה לי שזו היתה הכוונה פשוט לא להיות פה ביום הזה אין לה אומץ או כח להתמודד עם כלום. בעצם לא עם כלום אלא רק איתנו - ה.מ.ש.פ.ח.ה שלה .
כרגיל יודעת שיש אותי!!!!
זה לא אנושי מצידה ובלתי נתפס!
"החיים הם לוח ציור. אירועים, חוויות וניסיון העבר הם צבעים הנאספים על הפלטה. יום אחד יכולתי כבר לכבד את חופש האומן שלי לבחור באילו צבעים לטבול את מכחולי, את אילו לדלל ולאילו פשוט להניח להתקרש".
"יום אחד פשוט" יעל ברוך. |