0
כמו בכל שנה רציתי מאוד להשיג כרטיסים למופעים השווים של פסטיבל הפסנתר. ביום שפרסמנו את המופעים העתידיים החלטתי להתביית על מופע אחד-וכמו תמיד הכנתי את עצמי לסיכוי הנמוך שיהיו כרטיסים. סימנתי את שלומי שבן וקרן אן בתור המטרה, הכנסתי תזכורת לפלאפון להזמין כרטיסים כחודש מראש, נכנסתי לאתר ביום המדובר וכבר אז- כרגיל- הכל אזל. ואז קראתי ביקורות על המופע וכמו תמיד התבאסתי רצח. הבנתי שכבר לא אבקר בפסטיבל.. וזה לא שלא ניסיתי הופעות אחרות-- לירמי קפלן נשארו 2 כרטיסים בקצוות שונים של האולם (לא ממש בילוי זוגי) והרוח יצאה מהמפרשים המוסיקליים שלי. עד שמארקר קפה שוב הזמינו בלוגרים לכתוב ביקורת על הופעה אליה יכנסו בהקפה. וכך היה. קיבלתי 2 כרטיסים למופע של ההרכב הווקאלי של בוגרי רימון "מלח מים". נכתב שהם יבצעו שירים של מאיר אריאל אך היו שם עוד הרבה קלאסיקות ישראליות של יוצרים מחוננים אחרים. האוירה המפרגנת של הקהל העלתה חיוך ענק. כמה כייף זה בטח להופיע מול קהל כ"כ אוהד. ועל הבמה הופיעו 7 צעירים ומוכשרים, ביניהם פסנתרן שגם שר וגם על תקן מעבד הלהקה- נעם גלפרין-- עם איכויות יוני רכטריות. שלוש זמרות מקסימות, 2 זמרים מקסימים לא פחות ופרקושוניסט (או איך שקוראים למתופף שיודע לעשות הרבה הרבה מעבר). אז נכון שההופעה היתה באולם קטן (החבורה הודתה שבשנה שעברה הם היו בליינאפ שהופיע בחינם בחוץ, כך שהם ללא ספק השתדרגו) ולא מדובר באייקונים ידועים-- אך אחטא בנדושות ואחתום בכך- שיהיה מאוד נחמד לשמוע אותם באולמות גדולים יותר ובנסיבות פומביות בהרבה. שיהיה בהצלחה! |