כותרות TheMarker >
    ';

    קצת על עצמי, אנוכי ואני

    כולם כותבים בלוגים..הגיע תורי

    עג'מי

    6 תגובות   יום שבת, 14/11/09, 17:36

    הרבה חוסר אונים אופף את הדמויות בסרט עג'מי, גם אותך כצופה. אחרי התבוננות של שעה ושלושת רבעיה, אתה מבין שקיים רק גורל מר אחד וחוסר בברירות בעיר יפו. כשבשכונת עג'מי, כגבר ערבי, אתה יכול לבחור להיות פושע גדול, פישר קטן או למות. למי שיש את האקדח הכי גדול ואת התעוזה להשתמש בו, הרי שהוא יזכה לעוד כמה ימי חסד. אם יש לך 200.000 שקלים, יהיה גם מי שיוכל לסדר לך כמה חודשים של שקט מדומה. אחר כך, אתה לבד, נדון לחסדי האל.

    המשטרה על פי תושבי שכונת עג'מי, מכונה ה'ממשלה', וכמותה היא שולטת ביד רמה ולא מנסה להיות צודקת.

    גורמי אכיפת החוק שוהים בכל מקום, פוקדים כל סמטה ועדיין הסדר אינו נשמר. לא כי ה'ממשלה' יהודית, אלא כי בקרב החמולות, יש מקום לחוקים של כבוד בלבד. כאשר פגיעה בכבוד של אדם ערבי משמעה גזר דין מוות, ופגיעה בגוף או בנפש, ניתן לפצות עליה בדינרים. את הסכום יקבע הבורר – שייח מוסלמי מכובד בקהילה, כשעל פסיקתו אין ערר, עד כמה שתהא מחפירה ולא צודקת.
    ובכן, הפיסקה הבאה, היא כל דבר אחר מאשר פוליטיקלי קורקט. "אבל זה מה יש". אם תשאל כל ערבי במדינתנו, הוא יודה בפניך שיש היררכיה ברורה בעולם המוסלמי בארץ. בראש הפירמידה – ערבים ישראלים, אחריהם ערבים מהשטחים, נטולי תעודת זהות כחולה, או זכויות ואחרונים במעלה, תושבי הפזורות בדרום הארץ - הבדואים. אם נתהה בסוגיה בקונטקסט רחב יותר, יטפסו על כל אלה הערבים נוצרים, המאופיינים כשקולים יותר ובעלי משאבים יחסית. אם נמתח את גבולות הדת לחלוטין, הטורף האמיתי בשרשרת המזון הזו הוא הרי - היהודי. ואולי כל אלה תגיות מרושעות והכללות תפלות ואולי לא, אך עג'מי, היא הסיפור של כל אלה; יורה לך בפרצוף עוני, פחד ורשע גם יחד. עג'מי היא הסיפור של הטרף החלש ביותר מול טורפיו האכזריים ביותר, וההיפך. ועכשיו תתמודדו.

    עלילת הסרט מורכבת מחמישה פרקים, שנעים קדימה על ציר הזמן ואז חוזרים אחורנית, בכדי להשלים לצופים את התמונה כולה. כל פרק מסופר לעיתים פעמיים, משתי נקודות מבט שונות, ועונה לנו על שאלות שטעינו לחשוב אחרת לגביהם.

    לא קיימים רגעי נחת בחייהם של דיירי השכונה, אין אהבה, אין הגשמה, יש מעט תקוות שווא. גם כשלעיתים נחשף זיק של אור, ניצוץ קטן של רומנטיקה, הוא נגוז בשניות. הלסתות והניבים צמאי הדם נחשפים שוב במלואם. על 'גופתו המתה של האב, שביתו היחידה, אשר בעורקיה זורם דם נוצרי, תתחתן עם ערבי מוסלמי מהמעמד הכל כך תחתון. ובטח שלא יתכן רומן בין יהודייה לערבי, ריבונו של עולם, לא בחיים האלו. לא בסרט הריאליסטי הזה.

    בארבעה מתוך חמישה פרקים, העלילה עוסקת במשפחה הערבית, כשרק בפרק השלישי החיבור היהודי נכנס לתמונה, בצורה של שוטר בשם דנדו. שוטר התר אחר אחיו הצעיר, חייל בסדיר, שנעלם. בפרק הרביעי שהוקדש כולו למשפחה היהודית המחפשת אחר בנה האובד, הייתה תחושה שחזרנו לימי בוזגלו העליזים ולטקסטים המאולתרים שאימצו שחקני הסדרה זינזאנה. לא האמנתי לרגע לאף אחד מהם, ותהיתי בקול רם, מתי השחקנים האמיתיים ישובו. תודה לאל עומר, האדיר ומאלק שבו כבר בפרק הרביעי וחתמו את הסרט כולו בפרק חמישי ומפתיע.

        כל הדמויות, הערבים כמו היהודים, נראו בעלי ארשת מזרחית, שיער ועיניים כהות, כולן חשפו מבטא, ערבי או מזרחי, מעניין מה הליהוק הזה מסמל..

    איכויות המשחק בעג'מי, הסבו לי אושר רב, התגליות המפתיעות כדוגמת איברהים פריג' – מאלק, הערבי מהשטחים ושאהיר כבהא – הרי הוא השחקן הראשי עומר, הוכיחו שלא צריך בתי ספר למשחק כדי לגרום לצופים להאמין לך. כל הטקסטים נבעו ממקום נקי של הזדהות עם המתרחש, לא אופתע אם שיחקו את עצמם.

    אילו רק סיפור אהבה אחד היה מצליח להתגשם, הייתי בוודאי פולטת אנחת רווחה וחשה סיפוק, גם אילו היו מצליחים להגשים מעט ממנה. 'תבלין' שהיה חסר בקלחת הזו.

    אז איך נהנים מסרט שאין בו אף לא טיפה של אופטימיות? פשוט צופים ומזדהים עם כאבם של בני אדם, מילה שחוזרת על עצמה אינספור פעמים - בנאדם. וכבן אנוש, אתה אכן מוצף הזדהות. גם משום השפה - ערבים משלבים את העברית בשפתם, יהודים מקללים בערבית, ורק הערבי מיהודה ושומרון לא מבין מילה.

    ומה לגבי דו קיום ערבי-יהודי? ובכן, הבימאים סכנדר קובטי וירון שני לא הותירו לנו שמץ של תקווה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/11/10 00:41:
      ובכן
      המבאס באומנות שלרוב אנשים רואים הכל חוץ ממה שיש
      אני לא ראיתי את הסרט הזה ככה
      לא כולם צריכים רובה גדול אבל לרבים זאת המציאות
        16/11/09 12:35:

      צטט: beetlejuice 2009-11-16 12:30:04


      היות ואינני יכולה להרשות לעצמי, לתת לאפור שמסביבינו להכנס פנימה.

      אין לי ברירה, אלא לחשוב אופטימי (בסגנון "לעשות לביתי"),- להסתכל על שני ילדיי המדהימים,

      ולדעת, שהם נצלו, והעתיד שלהם מובטח.

       כנראה שאין לי כח, מעבר לכך...

      ענתי, הכתיבה שלך אמפטית ומרגשת, בדיוק כמוך.

       

      נשיקות וכוכב

       

      קרן

       

      תודה על התגובה האוהדת נשמתי

      אוהבת נשיקה

        16/11/09 12:30:


      היות ואינני יכולה להרשות לעצמי, לתת לאפור שמסביבינו להכנס פנימה.

      אין לי ברירה, אלא לחשוב אופטימי (בסגנון "לעשות לביתי"),- להסתכל על שני ילדיי המדהימים,

      ולדעת, שהם נצלו, והעתיד שלהם מובטח.

       כנראה שאין לי כח, מעבר לכך...

      ענתי, הכתיבה שלך אמפטית ומרגשת, בדיוק כמוך.

       

      נשיקות וכוכב

       

      קרן

        16/11/09 08:28:


      הי ענת,

      כתוב יפה ומסוגנן!

      כמעט כמו הסרט :-))

        15/11/09 11:41:


      תודה שי

      שבוע טוב

        14/11/09 23:08:


      תודה ענת,

       

      כתבת יפה, נהנתי לקרא את התאורים הציורים ואת כתיבתך, לא צפיתי עדיין אבל בהחלט יכול לקבל ממך את התחושות...

       

      בגדול הנושא הזה מאוד מורכב ובעייתי, גם לאופטימי כמוני יש מעט מאוד מקום לאופטימיות בנושא היחסים המורכבים שלנו עם הפלסטינאים והערבים...

       

      תודה ששיתפת,

       

      שבוע יפה,

       

      שי

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      anatsun
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין