הלימוזינה השחורה, המהודרת עצרה ליד הבית הדו קומתי המפואר באזור הכי יוקרתי בקוריאה. שתי רגליים ארוכות בנעלי עקב מוזהבות פסעו מתוך הלימוזינה החוצה, מחוברות לגובה בלתי מקובל בקוריאה לאישה: 1.70. גובה מייאש, שאין כל סיכוי למצוא לו בן זוג הולם, במדינה ,שבה הגובה הממוצע של גבר מלוכסן עיניים, אינו עולה על 1.60 .

ג'י און , מוסתרת במשקפיים כהים ובכובע ענק, כופפה את דמותה הגמלונית ורצה ריצה שפופה,נמלטת מהבזקי מצלמות העיתונאים, נמלטת בזריזות לתוך הבית החדש שנקנה במיטב כספה בעת שהייתה בסין. סוף סוף הסתיימו צילומי הסרט החדש, ואפשר לנשום לרווחה חזרה במולדת. היא טרקה את הדלת מאחוריה, כשעדר יחצ"נים ושומרי ראש מגן עליה מצריחותיהן ההיסטריות של המוני נערות גבוהות במיוחד, שהפכו אותה לאלילתן, חיקו את לבושה והליכותיה, והושיטו אליה ידיים מתחננות לחתימה.

היא השתרעה על הספה הצחורה בחדר האורחים הענק, שגודלו כאולם ספורט בינוני, השליכה את נעליה גבוה באוויר, התירה את חזייתה, ועצמה את עיניה. מחיאת כף קלה מצדה הציפה את החדר בצלילים רכים של מוסיקה רוגעת, ומחיאת כף נוספת עמעמה את האורות. ג'י און דמיינה שהיא נחה על ענן, מתקדמת לעבר קשת מרהיבה בשמים, כלפתע נשמע קול נפץ אדיר מכיוון המרתף, למטה.

מזנקת ממקומה תוך ים של קללות קוריאניות עסיסיות, לחצה ג'י און על זמזם המצוקה, שידהיר לכאן תוך דקות גדוד אנשי ביטחון, ובעת ובעונה אחת ירדה במדרגות המובילות למרתף, כשאגרופיה מוכנים להלום באורח הבלתי קרוא, ולשלוח אותו לעולם הבא להצטרף לסבתו, בעזרת שליטתה המוחלטת באמנות הלחימה קונג פו.

דרוכה וקפיצית כנמרה הדליקה את האור במרתף, מוכנה לפורץ, או רוצח סדרתי, כשמבטה נפגש בגבר הגבוה ביותר שראתה אי פעם בקוריאה. הוא היה גבוה ממנה לפחות בראש שלם, שריריו התפוחים בלטו מבעד לחולצת הטריקו הגסה שלבש, וסומק מבוכה עלה בלחייו הכהות. "אלף סליחות, אלף סליחות!", מלמל, כשהוא קד בנימוס. "חשבתי שאת עדיין בצילומים בסין...."

מרוב תדהמה לעו המילים בגרונה. "מי אתה, פולש מזוהם?!", רעמה עליו בקולה, מניפה מולו את אגרופיה בתנוחת קונג פו שאין לטעות בה. אך הפולש רק חייך בשיניים צחורות כשלג, וקד שנית מלוא קומתו הגבוהה בנימוס מושלם: "שמי יאנג ג'ה, ואני ראש צוות הבנייה של הבית הזה, ענה בנועם, כשהוא מושיט לה באדיבות את תעודותיו.

"לא ממש מקובל שפועל בניין יגור בבית שזה עתה נמכר!", פלטה ג'י און באי אמון. "נכון, אך פשוט אין לי לאן ללכת. זוג רמאים רוקנו את חשבון הבנק שלי, גנבו את כרטיסי האשראי שלי, ואת רואה מול עינייך כרגע פושט רגל, עני מרוד המסתתר מפני נושיו...כל שאני מבקש ממך זה קצת זמן שאול של חסד. אנא ממך, הרשי לי לגור כאן זמן מה.....".בעודו מדבר התפרצו למרתף אנשי ביטחון בנשק שלוף. "היכנע אם אתה רוצה לחיות!", צעקו.

יאנג ג'ה לא איבד את קור רוחו. "העלמה ואני מכירים...זו פשוט אי הבנה", הסביר בחיוכו המסנוור שיכול היה להמיס גם קרחון. ג'י און התבוננה בו וכל שיכלה היה להנהן בראשה. "כיצד ייתכן שאין לך לאן ללכת?", תהתה ג'י און כשנותרו לבדם. "אין לך משפחה? הורים? אחים? אישה?". יאנג ג'ה הניד בראשו בעצב. הוא לבד בעולם לאחר שאיבד את כל משפחתו בתאונת דרכים. מעולם לא השאירו צוואה, לכן נאלץ לסמוך על מיומנות הבנייה שלו, שבעזרתה הצליח לחיות עד הרגע הנורא שבו הפך קרבן הונאה.

"אוי, באמת! זה ממש מילה במילה הסרט שעכשיו סיימתי לעשות בסין!", קראה ג'י און בתיעוב. "לא יכולת לחשוב על סיפור פחות קיטשי? החיים זה לא טלנובלה! אין לי ספק שסיפור כמו שלך לא יכול לקרות במציאות!".היא התבוננה בפניו, אך לא מצאה בהם כל סימן לחוסר יושר. להיפך, עיניו השחורות הביעו הגינות וטוב לב. ובכל זאת, סיפור כזה....

"אם חושבים על זה, אז גם סיפור חייך די מזכיר טלנובלה...", באה התשובה בחיוך קטן. "את בת 35, מעולם לא התחתנת בגלל גובהך שהבריח ממך כל גבר אפשרי...התפרסמת בקומדיות כשאת בונה דמות של אישה-מאצ'ו גבוהה ונלעגת, שמשתמשת באגרופיה בלי אבחנה כמו לוחם קוריאני מהמאה ה-16...והמעריצים היחידים שלך הם כל הנערות הגבוהות בקוריאה, שאין להן סיכוי לעולם למצוא בעל!"."שתוק, מנוול, או שתיכף תטעם את טעם אגרופיי הנלעגים!", רתחה ג'י און מזעם, כשהיא דוחפת אותו בכיוון הדלת. "עוף לי מהעיניים, כי ממש נגמרה לי הסבלנות אליך!".

"רק רגע...יש לי הצעה עסקית כדאית בשבילך!", קרא יאנג ג'ה בתחנונים. "הצעה עסקית מפושט רגל? הצחקת אותי!". "בבקשה! תני לי להיות עוזר הבית שלך!". דממה השתררה ליד הדלת., דממה שאותה ניצל הגבר הצעיר להסברים מפורטים כיצד הוא בקי בכל פינה בבית שהשתתף בבנייתו, כיצד יודע בדיוק כיצד לנקות אותו, כיצד יוכל לשלם לה בעבודה קשה תמורת מגוריו עד שיצליח לצאת מהבוץ הכספי שלו....

כל הלילה המשיך יאנג ג'ה במסע השכנוע שלו, עד שג'י און נשברה והסכימה. "יש לך מזל שעוד לא הספקתי לחפש צוות לבית החדש הזה. שבוע ימים! זה כל מה שתקבל, ברור? ואני דורשת ניקיון מושלם, כולל גיהוץ, כביסה, גננות בחוץ, ובישול! בישול ברמה, כמו שאני רגילה אליו.אתה תהיה עוזר בית ברמה של אם בית, ברור?". "ברור כשמש!", באה התשובה בליווי חיוך מסנוור.

במהלך השבוע הפך יאנג ג'ה לצל יעיל ועמלני. הבית הבהיק מניקיון, כל ערב חיכתה לגברת אמבטיית קצף ריחנית , מוסיקה רוגעת, ונרות רכים דולקים ליד כוסית יין האורז, באמבטיה. ג'י און הסתובבה בפרצוף חמוץ קבוע, כשהיא פולטת חצאי הברות גסות לעברו כגון "טלפון! תענה!", "אבק על הספר בפינה השמאלית העליונה!", "רוטב הסויה שמן מדי!". יאנג ג'ה תיקן את טעויותיו בדממה. הגברת מצאה טעויות חדשות, והוא שוב תיקן אותם ללא אומר. לקראת סוף השבוע כבר לא הצליחה למצוא טעויות.

השחר עלה על היום האחרון בשבוע. יאנג ג'ה עמד ליד הדלת, כשכל רכושו עלי אדמות צרור בתיק בד פשוט. הוא קד לעברה, מכופף את גופו הארוך באצילות, פיו ממלמל מילות תודה. ג'י און עמדה דוממת. והתבוננה בו צועד בגינה הפורחת בשלל פרחים באדום לבן, שאותם נטע במו ידיו, צועד ומתרחק. צועד ויוצא מחייה. עצבות נוראית עטפה אותה לפתע. "חכה!", צעקה בקול בוכים, שלא ידעה שיש לה כלל..."חכה! אל תלך!".

יאנג ג'ה הסתובב. היא הדביקה אותו כשהיא מתנשמת. "בבקשה, הישאר! אשלם לך כפול!". "תני לי סיבה אחת טובה", באה התשובה. ג'י און חשבה בקדחתנות, והמילים פשוט לא רצו לצאת. יאנג ג'ה חיכה. ג'י און התרוממה על קצות אצבעותיה, אחזה בצווארו ונשקה ארוכות לשפתיו הנדהמות. "טוב,", אמרה בקול רך מאוד. "אני מניחה שהחיים שלי הם באמת טלנובלה קוריאנית...."

   * הסיפור נכתב כמחווה לטלנובלה הקוריאנית "בית מלא" (Full House ) המשודרת בימים אלה, כשבמרכזה נערה שהתרוששה בגלל רמאים, עובדת כעוזרת בית אצל כוכב סרטים מפורסם....(התמונה מהסדרה המקורית) 

   *כל הזכויות שמורות לאלומה עברון (c)