הרפתקה בחיים
פוסטים אחרונים
- אז מי כאן מיוחמת? 29/10/14
- צדק חברתי 2012 18/10/12
- אבא אין רק אחד (הניקוד לא מי יודע מה..) 1/10/12
- האופניים הכחולים והסוחר הממולח 28/9/12
- סאדו מאזו בערב יום כיפורים 1978 26/9/12
- השישי לאוקטובר 24/9/12
ארכיון
0
איך ולמה קיבלתי צל"ש
"אבא היה ג'וק ענק באמבטיה ולכן לא התרחצתי, אתה מוכן לבדוק?" - כך במילים אלו פונה אלי בתי בקול אדיש כשפניה תקועות במסך המחשב והיא מדפדפת בין ה-ICQ ל-MESSANGER מבלי להביט לעברי ולו כזרת. אני מביט באשה הצעירה זו, כלומר בילדה הקטנה ושואל את עצמי מה הם הגנים הנשיים שמחוללים בהן את השאיפה לשופינג ואת ההחלטה שג'וקים היא משימה גברית. אני שונא ג'וקים. אני פוחד מג'וקים. אני נגעל מג'וקים. ג'וקים עושים לי סיוטים מטמרפוזים קפקאים. למה אני צריך להיות הגיבור? למה גברים חייבים להרוג ג'וקים, לתקן פנצ'רים ולקדוח בקיר? מי קבע את החוקים האלו ומה היה לו בראש באותו רגע. יש ג'וק בבית, אין בעיה. עוברים דירה לקומה החמישים במגדלי אקירוב וזהו. בעצם יש בעיה קטנה. יש שם רק 46 קומות שלא לדבר שאני יכול להרשות לעצמי אולי מרצפת מדרכה מול הבנין וכמעט עשיתי זאת אלמלא היא הייתה מול פתח הביוב שממנו יוצאים, נכון צדקתם, שיירות של ג'וקים מסודרים בשלשות. נו טוב, שר הבטחון והרמטכ"ל לשעבר גר באזור ומשמעת היא משמעת. בכל אופן, מדובר בילדה העדינה והרכה שלי שחושבת שאבא שלה אמיץ וגיבור ואסור להרוס את הדימוי הזה. זה עלול לעלות בשנים של טיפולים פסיכולוגיים. "ואז אבא שלי ראה את הג'וק וקפץ מהחלון" אני מדמיין את בתי בוכה מול הפסיכולוגית שמושיטה לה חבילת קלינקס חדשה.. "איך אני יכולה ליצור קשר עם גברים.. " מתייפחת בתי האהובה ולי לא נותרת כל ברירה. "לחדר!!!!" אני צועק לעברה אפילו שהיא כבר מזמן שם. אני חובש מסיכת אב"כ ומעיל גשם, על ידי שתי כפפות אסבסט לבישול ואני מסמן בסרט לבן את הטריטוריה שאסור לחדור אליה. ג'וקים בדרך כלל בורחים אבל מאז שרפול העליה אותם ואמר שהם מסוממים בבקבוק יש בהם שאהידים שרצים לעברך ואפילו עפים מעל הראש. בצעד איטי אני פוסע לארון המטבח להוציא K300 ואז מסתבר שברוב טפשותי קניתי K400 שמיועד לנמלים חולות בסרטן ולעש לילה במצב של מוות מוחי. אין ברירה, אני מסתער לאמבטייה, מרסס לכל הכיוונים כמו לוחם בסייירת מטכ"ל שמטהר שטח בנוי רק שבמקום לצעוק :אש! אש! אש!!! אני צועק תיקן! תיקן! תיקן!!! (אליעזר בן יהודה היה גאה בי). אחרי המטווח הלא מבוקר וכאשר אני ספוג כולי בריח התרסיס אני פונה למפגש ואומר השטח פנוי או במילים אחרות: לכי תכנסי את ראשונה כי אני פוחד שהוא עדיין חיי. הילדה אינה טיפשה ובטח שלא פרייארית. היא לא נופלת בפח ודורשת וחוקרת אם יש גוויה ואיך נקבעה עובדת המוות. היא אשכנזית במקור ונסמכת על פסק הדין הליטאי ומסרבת להכיר במוות מוחי ומתעקשת שאוכיח לה שזהו מוות של הלב. אין לה לב לילדה הזו? איך אני אמור לבדוק את זה? אני שוב מגרש אותה לחדר ונכנס בנעליים הצבאיות שלי שהורדתי מהבוידם ובידי מגף ענק בגודל איטליה.. מה שבטוח בטוח. על הריצפה שרוע האויב על גבו ורגליו כלפי מעלה. אני מתיז עליו את כל תכולת המיכל וגם תרסיס לניקוי חלונות ומוסיף נוזל להסרת אבנית. הילדה שואלת מה קורה וטוענת שהיא רוצה כבר להתקלח. "מה יש לך!?" אני צועק עליה "לא שמעת שיש מס בצורת? שצריך לחסוך במים? מה מלמדים אתכם בבית הספר היום?! זה גם לא בריא להתרחץ כל יום.. הלכלוך יוצר שכבת מגן שמגינה עלינו נגד חלודה.. לכי לישון!!!" הילדה לא מתרגשת בכלל. נכנסת לאמבטיה. אני שומע קריעה של נייר ומי זורמים ואחרי זה היא קוראת: "זה בסדר, זרקתי אותו לשירותים. אתה יכול להתקלח אחריי!" ילדה חוצפנית מה לאמר. |
תגובות (2)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אתה בטח משפד אותם בדיוק בקצה החד.. וחוץ מזה מגיל 4 אין לי נעלי שפיץ מאז שלימדו אותי שלא בועטים "שפיץ" בכדורגל.
תגיד, על נעלי שפיץ לא שמעת, יא שיכנוז!!!