אני יודעת שלא מעניין כשאני כותבת כשאני בסדר. כשאני בימים הטובים שלי.

אבל גם זה קורה, ימים טובים...

באופן יחסי בכל אופן.

שמתי לב שכשאני כותבת מתוך "סערת רגשות", יש לי כל מני שגיאות כתיב משונות.. נקודה מעניינת למחשבה?

כנראה שאני יותר מתרכזת במה שאני כותבת מאשר באיך שאני כותבת את זה.

אימצתי לעצמי מעין טייטל. מעין עבודה. אבל שונה ממה שאתם מכירים. אני עושה בייביסיטר לחתולים. זה התחיל עם השכנה מהקומה התחתונה. שנסעה לכמה ימים ולא ידעה מה לעשות עם הג'ינג'י הקטן שלה. בסה"כ בן 3-4 חודשים הוא היה אז. אז לקחתי אותו אלי. עם כל הכיף שבזה, גור חתולים ג'ינג'י, זו עבודה לא קלה. הוא שובב, ופרוע, ומתעקש לחרבן על הריצפה במטבח, אמנם זה התקדם לריצפה ליד הקופסא של החול שלו, ולנקות אחריו, ולשחק איתו... ממש כמו לטפל בילד קטן. 

אחרי כמה זמן, היא ביקשה שוב את עזרתי. ונעניתי בשמחה.

לפני יומיים, התקשרה אלי חברה שלי "חברה שלי צריכה עזרה, ואולי את תוכלי לעזור". היא סיפרה לי שחברה שלה מחפשת בייביסיטר לחתול שלה לשבועיים. אחרי התייעצות עם השותפה (אין ברירה), השבתי בחיוב. ואז התברר שהבחור נסע במיוחד מירושלים, ועד לראשון לציון, בשביל שאשגיח על החתול שלו בזמן שהוא מחפש דירה. כשהוא הגיע, ראיתי עד כמה הוא אוהב את החתול. ממש שמחתי לראות את זה.

תכלס כל זה לא באמת מעניין.. מה שמעניין זה, שבאמת כיף לי עם זה. לגדל חתול אני לא יכולה להרשות לעצמי מבחינה כלכלית. וככה אני נהנית מחתול כשהכל על חשבון הבעלים שלו. החלק הקשה הוא כמובן להפרד מהילד אחרי שבועיים של בילוי משותף.

 מעבר לזה, זה תורם למצב הרוח שלי, משפר אותו בהרבה.

אני לא זוכרת עם כתבתי בפוסט הקודם על הויכוח שהיה לי בעבודה, ועל שהסרתי מעצמי את האחריות של להיות "עוזרת של הממצבת" ברשת, ועל כמה שזה הקל עלי. הרגשתי מנוצלת. הרגשתי שלא באמת לוקחים אותי ברצינות. ולא יודעים להודות על העבודה שאני עושה בשבילם. אני חושבת שזה גם דבר שתרם להתרוממות הרוח בשבוע שחלף.

מה גם שבלימודים נראה שדברים קצת יותר מסתדרים לי, הולך קצת יותר חלק. 

וסה"כ נשאר רק עוד חודש, רק עוד חודש עד למבחן הגדול, עד לסיום הקורס... עד שאוכל להתחיל ולהרשם ללימודים שאני רוצה.

וכמובן, עד שאוכל לנסות איכשהו להתקרב למורה שלי.

מה שכן מפחיד אותי, זה שהוא יגיב בשלילה, וכל הציפיה וההמתנה הזו תביא אותי למפלה רצינית. תוביל אותי לעוד דיכאון. אבל אני גם לא מצליחה להוציא אותו מהראש שלי.

אצטרך להמתין בסבלנות ולקוות לטוב.