יצאתי מהסרט "מחפשים את אריק" עם מצב רוח נהדר, אופטימיות זהירה, וחיוך ענקי. הסרט כמו הרבה סרטים בריטיים מדבר על המעמד הבינוני נמוך באנגליה. משפחה קשת יום שבראשה הגיבור האב, אריק. הסרט משרטט תמונה של אדם נטול חיות בדיכאון עמוק, אשר אינו מתמודד עם רגשותיו ומוצף בחרדות. בעיניי זהו סרט נפלא שמדבר על חשיבות החברים בחיים כקבוצת תמיכה. בסרט ישנם סצנות קומיות אך מרגשות להפליא שבהם אחד מחבריו הדוורים של אריק עושה להם טיפול קבוצתי באמצעות דמיון מודרך. החבר שנעזר בספרי "עזרה עצמית" מבקש מהם לדמיין מישהו שמעורר בהם השראה, שהם היו רוצים להיות כמוהו...החבר`ה ששפתם דלה וכל מילה שניה שיוצאת מהפה שלהם היא קללת פאק ... מנפקים את הסחורה בגדול עם שמות כמו נלסון מנדלה וגאנדי, מי היה מאמין?! אריק עצמו מעריץ מושבע של כדורגל בוחר באריק קנטונה שחקן הכדורגל האגדי כמחולל ההשראה שלו. וכך באמצעות שיח פנימי של מפגשים דמיוניים בינהם מצליח אריק קנטונה לעודד את אריק הדוור ולהובילו לנטילת המושכות של חייו. ממצב של ויתור מוחלט, חוסר אהבה, תקשורת לקויה עם בני משפחתו וחוסר תפקוד עובר אריק בעזרת אריק לחיים שיש בהם אהבה ושמחה ועזרה הדדית. אריק קנטונה הופך למאמן לחיים של אריק הדוור! היופי של הסרט בעיניי הוא במינימליזם שלו. השימוש בערכים ישנים וטובים כמו חברות, נאמנות, ואהבה. אמצעים של חשיבה חיובית ודמיון מודרך הזויים ככל שיהיו, מאפשרים בסופו של דבר לעבור מחיים מלאי עצב, כאוס ואלימות למצב של פריחה ואהבה. סרט יפה על אהבה וכדורגל, על רגעים גדולים במגרש ורגעים קטנים בחיים. |