ב"ה
דבר תורה שאמרתי בבית הכנסת שלנו היום בסעודה שלישית, מעובד במיוחד ל"קפה": וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל יָדֶיהָ עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם (בראשית כד, כב). רש"י ז"ל פירש: "בֶּקַע, רמז לשקלי ישראל, [כמו שנאמר בשמות לח, כו:] בֶּקַע לַגֻּלְגּלֶת. וּשְׁנֵי צְמִידִים, רמז לשני לוחות מצומדות: עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם, רמז לעשרת הדברות שבהן [בשני לוחות הברית].
הקשה בספר אור המאיר (שם) שלכאורה צריך להבין מאין לקח רש"י ז"ל לדרוש ולרמוז בפסוק זה מה שדרש. ופירש שכול עצמותו ומעשיו של אליעזר עבד אברהם היה רק לכוון שהשידוך בין רבקה ליצחק יגרום לקרב הולדת יעקב אבינו, שעל ידו [ע"י שיצאו ממנו י"ב שבטי י"ה שמהם יצמח עם בני ישראל] תהיה נתינת התורה. ולכוונה האמורה לקח העבד את הנזם ושני הצמידים, לרמוז לאמור. ולהיות שדבר גדול כזה תולה בעין המים [ששם פגש אליעזר את רבקה ושם השקתה את הגמלים, והוא] זווג רבקה ליצחק, רץ לבן, אחי רבקה, ורצה לבטל כל זאת. כי לא יחפוץ הכסיל בתבונה ולא רצה בנתינת התורה. מול זה בא הרמז בתורה: וּלְרִבְקָה אָח וּשְׁמוֹ לָבָן וכו' וַיְהִי כִּרְאת אֶת הַנֶּזֶם וְאֶת הַצְּמִדִים (שם פסוקים כט – ל) המרומזים לבֶּקַע לַגֻּלְגּלֶת ולשני לוחות הברית המצומדות ולעשרת הדברות שבהן הכול תלוי. עַל יְדֵי אֲחֹתוֹ, כלומר, ע"י אחותו ולסיבתה העתידה לבוא אח"כ [שהיא] נתינת התורה לישראל [במעמד הר סיני], כי הכול תלוי בעין המים, כמבואר אָנכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם [שם פסוק יג, ה"אור המאיר" פירש שם כי כשהלך אליעזר לקחת את רבקה ליצחק הבין והשיג אז שבמעשה זה תלויה נתינת התורה, ע"י הולדת יעקב אבינו. ולזה רמז ואמר הִנֵּה אָנכִי, היינו עשרת הדברות שפותחות באָנכִי הנצב ועומד במעשה של זיווג הנולד במעין מים, והיינו שבאמצעות מעין המים נזדווגה רבקה ליצחק]. והיטב חרה לו [ללבן] על זה. כי בוודאי בנתינת התורה לישראל תלויה סיבת ביטולם של החיצונים [שלבן הוא חלק מהם] כמו שפירש הזהר הקדוש (שמות דף רמ עמוד א) על הפסוק (שמות מ, יח): וַיָּקֶם משֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן וַיִּתֵּן אֶת אֲדָנָיו וַיָּשֶׂם אֶת קְרָשָׁיו. כי כל עוד שיש תיקון קומה בסטרא דקדושה [בצד הקדושה] לעומתו בא בחינת רפיון לסטרא-אחרא [לצד האחר = צד הטומאה = החיצונים]. ואל זה רץ לבן בראותו את הנזם ואת הצמידים, הרומזים לשני לוחות מצומדות, באים להתגלות בזה העולם ע"י סיבת [זיווג] אחותו ונתן דעתו לבטל ולעשות פירוד בין הדבקים לבלתי יזדווגו יצחק ורבקה. עד כאן דברי ה"אור המאיר".
הרבה זמן תמהתי מדוע אברהם הוליד את יצחק, ויצחק הוליד את יעקב, וממנו יצאו י"ב שבטי י"ה. מדוע לא יצאו י"ב השבטים ישר מאברהם אבינו עליו השלום אבי האומה הישראלית? הסבר והרחבת השאלה: אנו עוסקים כאן בשליחותו של אליעזר, עבד אברהם, להביא אשה לבנו יצחק, זווג שממנו יצא יעקב, שממנו יצאו י"ב השבטים. מדוע אברהם אבינו הוליד את יצחק ואת ישמעאל, ויצחק הוליד את יעקב ואת עשיו הרשע, ורק יעקב הוליד י"ב שבטים קדושים וטהורים, מדוע היה צריך להתרחש תהליך כזה ולא היה אפשר שאברהם אבינו, אבי האומה הישראלית, הוא זה שיוליד את י"ב השבטים? וחשבתי על מספר תירוצים: א - שלוש הוא חזקה. רק אחרי שהיו שלושה אבות, אברהם יצחק ויעקב, העומדים בצדקתם ובקדושתם, הייתה חזקה ואפשר היה להוליד י"ב שבטים קדושים וטהורים. ב - שלושה אבות וארבע אמהות הם ביחד שבעה, וביהדות יש למספר שבע חשיבות רבה: שבעת ימי השבוע, שבעת ימי הבניין, שבעת השבועות של ספירת העומר, השנה השביעית שהיא שנת השמיטה, שנת היובל הבאה אחרי שבע שמיטות, שבע המידות (הספירות) התחתונות ועוד ועוד, ולכן רק אחרי שהיו שלושה אבות וארבע אמהות היה אפשר להוליד י"ב שבטים קדושים וטהורים. אמנם חיפשתי תירוץ ופרוש יותר "חזק". היום נפלה לי בזכות אבותיי הקדושים, זכותם יגן עלינו, המחשבה לתרץ זאת ע"י קטע שמביא האורח חיים הקדוש (פרשת ויחי מט, ג. בערך באמצע דבריו) שם הוא מסביר ש: "יש אדם כי יולד יהיה טבעו להוט אחר עשות רע ויגדל עשות רשע, ויש אדם טבעו בלא שום טורח יחדל מבחינת הרע ובנקל יחזור לאחור אם יחפוץ [אם חלילה יחטא, כשיחפוץ לחזור בתשובה יבוא לו הדבר בקלות]. דבר זה ימשך מההרכבה בשעת זריעה [שעת "תשמיש המיטה"], אם נפש אדם הזורעת [האב] חושבת בחשק המעשה לצד המעשה כי יערב לו [מתכוון רק להנאה עצמית], ואין צריך לומר אם ייתן עינו בכוס אחר [באשה אחרת], או יחשוב במחשבות שלא במינו הטהור [במשכב זכר או משכב בהמה, כול המקרים הנ"ל יגרמו ש"הוולד יהיה טבעו להוט אחר עשות רע ויגדל עשות רע"], וצא ולמד מבני חזקיה עליו-השלום שיצאו שני עובדי עבודה-זרה (מסכת ברכות דף י עמוד ב) לצד [בגלל] מחשבת המוליד בעממים, כי המחשבה באותו מצב בונה הבניין בנולד:
וזה לך עיקר גדול כי המזריעים הם הבונים לנפש הנולד, ואם תזרע בניקיון וטוהר קדיש משמיא נחית [תרד מהשמים נשמה קדושה], ואם תיולד בו כל שהוא מחלק הרע, דרך שם תכנס בחינת הרע ותעל צחנתו ובאשו. זה הכלל לא יתאווה לבחינת הרע אלא מינו, וכל שאין בו מין רע כל עיקר לא תתאווה לדבר:
[כאן אנו מגיעים לעניינו:] ואם תאמר איך אברהם ילד ישמעאל, ויצחק עשו [שבוודאי בגודל קדושתם, מחשבותיהם בשעת מעשה היו מחשבות קדושות וטהורות], יש לך לדעת כי הם חלקי הרע שזרע בהם [לא רק באברהם אלא גם ביצחק!] האב תרח אבי אברהם עובד עבודה זרה היה, וכשיצתה נפש אברהם יצאה דבוקה מבחינת הרע, אלא שגבר עליו חסד אברהם וכפה בחינת הרע עד שהפרידה ומסרה בישמעאל, ועדיין היו ניצוצי הרע דבקים עד שבא יצחק והפרידם ברתיחת הקדושה, והוא אומרם ז"ל (בראשית רבה סג, ח) כי יעקב יצא נקי ובר וכו':" עד כאן דברי ה"אורח חיים" הקדוש.
כלומר, תרח אבי אברהם, שהיה עובד עבודה זרה, כוונותיו בשעת המעשה לא היו טהורות, ולכן כשירדה נשמת אברהם אבינו לעולם יצאה כשדבוק בה חלק מבחינת הרע, ולכן לא היה יכול להוליד י"ב שבטים קדושים וטהורים, אמנם מידת החסד של אברהם גברה שהצליח להפריד את הרע שבנפשו ולמסור את הרע לישמעאל, ואת הטוב ליצחק. אמנם עדיין נשארו דבוקים ביצחק "ניצוצי רע", מצד תרח סבו, ולכן גם הוא כאברהם אביו לא היה יכול להוליד י"ב שבטים קדושים וטהורים. את אותם "ניצוצי הרע" הדבוקים בו הפריד יצחק ברתיחה הקדושה ומסרם לעשו, וכך נולד יעקב אבינו עליו השלום, הנקרא: "המובחר שבאבות", כשהוא נקי לגמרי מהרע על כל בחינותיו, והוא שהיה ראוי להוליד י"ב שבטים קדושים וטהורים.
|