במורד המדרגות בהמשך השביל מעבר לכמה עשרות שיחי קוצים בקצה הטרסה, המשקיפה אל המסגד שני מטר למטה בקו ישר בתוך ציפה לבנה שוכב הכלב שלי
**
נשתול פה קטלב, אתה אומר ואני מייחלת שתמעד לתוך הבור שחפרנו כאילו עץ ישנה את מה שקרה
**
הרצפה מתריסה בעירומה השטיח שהיה, נזרק המוות פה האם ניתן, אבל באמת, להתרגל לנוכחות הזאת?
**
שלוש שעות הצלחתי לא לחשוב עליך ואז קמתי מהספה
**
יש קרע בבית החזה שלי אם תדחוף יד פנימה תגלה שחסר איבר חיוני
**
מילים מילים מילים אין בן דבר ובן יש קול
**
קולות משאית מהתלים בי, החוצה, מעבר לחדר הזה, עם השטיח המרופט, הספות הכחולות, ערמת הטישואים המגולגלים לידי כדורים של וורוד- לבן, והאישה שמבקשת ממני להרפות ממך כי אינך. |