לפעמים סטירת לחי מעירה אותך, לפעמים אתה מתעורר גם לפני הסטירה ואח"כ כשהיא מגיעה בדיליי יש מין תחושה טובה כזו של "המקדים את זמנו" מכירים?

אז באותה נשימה.. החלטתי להשיל מעליי את עורי הקודם במוסיקה שלבשתי כמחלצות פופולריות That i trully love!  ואופנתיות והכל אבל אני לא מתביישת יותר, לא מצניעה יותר את מה שאני אוהבת.

כן, אני אוהבת מוסיקה קלאסית מאוד! במיוחד אופרה וקנטטות וכל מיני אופרטות ועוד מילים מיני כאלו שלא אומרות מאום אבל חודרות ולוקחות אותי טיול למעמקים ובעיקר לגבהים.. . אבל השיחוק, השיחוק..עונג צרוף שמאז שאני קטנה כשהרדימו אותי עם מוסיקה קלאסית חרוט בי. לשם אני מאוד רוצה לחזור, לילדה הזו ברמת השרון שאוהבת את שדות התות שדה, את המוסיקה הקלאסית ובודאי שלא מענשת.

כשהייתי נאמר בת ארבע וחמש ושש אמא שלי ובת דודתה רחל (היפה והמצחיקה - שילוב נדיר!)  נהגו לאפסן אותי שלוש פעמים בשבוע בגן ילדים של היי סוסייטי שהתנהל לו בסבביות מוחלטת ועל מי מנוחות ומנגינות במלון הילטון תל אביב, כן היה כזה דבר פעם, גן של אחה"צ. 

ואחרי הגן בשעת הערב המוקדמת היו מגיעות כל האמהות ורואות תצוגות אופנה והייתה תזמורת כזו מיני בנד (מאז אני מאוהבת בביג בנד וג'אז בלוז)  ואני זוכרת עד היום את המראה של המחצצר ( מחחצצרץ?! לפי הגשש) לבוש בחליפה בצבע שמנת עם חגורה שחורה ונעליי מביקות ושיער עשוי כזה מרוח במשהו, מנגן וכולם מוחאים כפיים וגם אני, התפעלתי מאוד, התאורה הקסימה אותי, לקחת ילד בשלבי ההתפתחות הפאלית שלו לבית מלון להופעה, זה שתדעו לכם יוצר אצלו חזון לחיים...כבוד לאמא שלי המדהימה! שידעה לשלוף אותנו מחוץ לקופסא. להטמיע אותנו. אמא את אישיות ותודה.

וזה היה כיף גדול! אני לא יודעת להסביר...פשוט מתרגשת להיזכר.

בריכת גורדון היפה והטובה שמחקו לנו אותה, גם היא מנחלת זכרונותיי. אני זוכרת את הריח של הסבון אחרי הבריכה, זוכרת את המציל..

זוכרת את המדרגות.. ארוכות ורחבות ומשופעות והמון מדרגות..

אז זהו.

שלא היינו עשירים כאלה מסריחים מכסף..רק מסודרים פלוס פלוס..

והיום אחרי כמעט 40 שנים.. אני יודעת שיש לי אבא לארג' ואמא מלכה שבמלכות!

ושכסף לא קונה יושרה ולא קונה תום הכוונות.

אז אני אליטיסטית בעיניי עצמי על שום החינוך! על שום התרבות אולי קצת פחות (לא בטוח)

וכשאת גדלה את יודעת לזהות כל אחד איך הוא גדל ועל מה גדל ואח"כ שואלים אותי "אז למה את לבד?"

נו ומה אני אמורה לענות?

 "לא היית בגן של הילטון" או אולי "מספיק לי לראות איך אתה אוכל", או אולי מספיק לי השקר הלבן והמאוס שהבלחת בכיוון שלי כדי שאבין ששכחת מה זה להיות בן אדם מלא ושלם.

 קיצר....מוסיקה קלאסית, קבלו ביג בנד..

תודה למתעניינים, העצמות שלי מתאחות מהנפילה יהיה בסיידר..

:) שבוע של התחברות לאמת הילדותית, שתהיה לכולנו.