לקול ישראל ישוב בקרוב עורך על. רשות השידור נמצאת בעיצומו של משא ומתן על יישום רפורמה ומשום מקום מוצאים מדי פעם בפעם כספים לחתימת חוזים אישיים של בכירים לעובדים מסוימים. רבים יושבים בימים אלה כוססים ציפורניים ליום שבו ייחתם הסכם הרפורמה. רפורמה הוא דבר חשוב אבל משום מה כמו תמיד הוא כולל בתוכו פיטוריהם של מאות עובדים. ברשות מנסים לשכנע אותנו שרבים רוצים לצאת לגמלאות. ואולם ביום הדין מן הסתם לא יימצאו אותם שבע מאות עובדים שיפרשו מרצון. במקרה כזה תיושם רשימת מפוטרים ועובדים שעדיין יכולים לתרום למערכת ימצאו עצמם מחוץ למעגל העבודה. בימים של משבר כלכלי בעולם ובארץ יהיה קשה מאוד למצוא עבודה. גם בימי הצמיחה העליזים עובדים בני חמישים ויותר הם מצרך לא ממש מבוקש. בישראל שלא כמו בעולם עדיין לא הפנימו את העובדה שעובדים בני חמישים ויותר לעיתים קרובות הם בעלי מוטיבציה אפילו רבה יותר מאותם צעירים שהפכו בררנים ורוצים להיות מנהלים בטרם עת. בשנות החמישים והשישים לחייך כבר לא מסתכלים על הכישורים של אדם אלא על גילו כמעט תמיד רק על גילו. זה עצוב ולא ראוי.

אני מקווה שנדע ברשות השידור שלא להגזים ולדעת מה ראוי ולא מוגזם. חוזי בכירים הוא דבר חשוב כשנשוא החוזה באמת בכיר וראוי למעמד כזה. אם מביאים את האיש רק כדי לנגח מנהל קיים שעבר מכרז כחוק ועל פי הנוהל כאן המצב מחמיר. במיוחד כאשר המנהל שזכה במכרז הוא ותיק, מנוסה ואפילו לא תאמינו מנהל ראוי טוב ומכבד את התואר מנהל. כן זה האיש מוטי אמיר. מדובר במנהל עם יצירתיות, עוצמה ויכולת להזיז דברים בחטיבת החדשות שלנו. הגיע הזמן לאפשר לו לעבוד בשקט בלי תככים ובלי פוליטיקה. אני יודע שדברי הם תמימות ילדותית אבל מותר לפנטז על פנטזיה ניהולית כזו שלמדתי בקלוג. כן יש בית ספר כזה שרבים בארץ עדיין לא מבינים למה הגיע למעמד העל שלו. כן יש מעמד על שניתן בצדק ויש כזה שניתן רק בשל קשרים אישיים.

בוקר טוב