הסיפור הזה הוא קצת מוזר יש בו הכל.

הוא מתחיל ביום רביעי האחרון. הוא מסתיים בזה שאני עם חיוך מטופש וחלומות שהמציאות הרסה. 

פגשתי את יעל ידידה מהבריכה, ושנינו עובדים באותו בניין משרדים, וישבנו לארוחת צהריים. האוכל היה טעים אבל לא רלוונטי לסיפור. באופן נורא ספונטני, החלטנו שלמחרת אנחנו נוסעים לסופ"ש (כידידים למען הסר ספק). אחרי דין דברים לאן, איזה גיחה מהירה לאירופה, קבעתי כי הכי טוב (זול) סיני. 

יעל או בשמה הערבי רזלה, הינה בחורה מאוד מפולפלת רווקה בת 34, דורסל אמיתית שתמיד אוהבת לומר את המילה האחרונה ולסדר את העניינים. אחרי שעברנו את הגבול הישראלי ולפני שהחתימו לנו את הדרכונים היה איזה מצרי חביב שהציע לנו מונתי ב- 40 לירות, לי זה נשמע סביר וגם לרזלה תחילה. איך שיצאנו מהמסוף לאזור בו יש מלא נהגי מוניות עבר אחד וצעק אני לוקח ב -20 רזלה אמרה יאלה עולים עליו, אבל אז גילינו שהוא קצת רמאי. ירדנו מהמונית והתנפלו עלינו מלא נהגים אחרים והיא התחילה לחנך אותם ולהסביר להם איך עליהם להתנהג (פלא שהיא רווקה ?) 

עכשיו אני כבר בסיני (מתחיל הסיפור) שוכב לי החוף ושותה לימונדה (אני לא סובל את המיץ גויאבות שלהם) מידי פעם משחק קצת שש-בש עם חברים שקבענו בחוף, ובין לבין מסתכלים על הנוף, זה של הטבע וזה של הבחורות. במקרה לידנו היו איזה שני חברה ישראלים שניגנו במנדולינה ואלא היו צלילים נורא נעימים. משמאלי ישבו שתי בנות די יפות. אחד מהנגנים הציע לאחת מהן לבוא ולתופף בתוף המירים על מנת שיהיה לו קצב. הדבר הוביל לכך שהחברה שלה 1.70 מטר בלונדינית שער קצת מתולתל עינים ירוקות וגוף של דוגמנית התיישבה לידי. כהרגל המקום אנשים אומרים שלום ומתחילים קצת לשוחח. 

קוראים לה לינה, עץ תמר קטן זה הפירוש, אנגלית מצוחצחת ושיניים לבנות צחורות מובילות לכך שכל מה שאני מנסה לעשות זה לגרום לה לחייך כי המראה ממש מדהים. התחלנו לדבר על גלים ועל דגים והסברתי לך איך אני תופס את הדגים לארוחת הערב (ואין לי חכה מוכנה מהבית), והייתה שיחה נעימה ביותר. אלא שאז... 

אלא שאז שאלתי אותה מאיפה היא, EYGPT (מצרים) היא ענתה, הסתכלתי עליה ודיי נדהמתי, היא יכולה להיות הכל בעיקר מאירופה הצפונית, אבל לא ערביה, שאלתי הכיצד ? סבתא שלי מגרמניה היא ענתה ואז שאלה מאיפה אתה? ישראל עניתי ושוב שאלה האם אתה יהודי ? יהודי גאה עניתי ומיד היא סיפרה לי שהיא בנוסף לכל גם מוסלמית, אומנם לא הדוקה אבל מוסלמית.למרות התדהמה שלה ושלי, איך זה שאני לא שותם דם של ילדים קטנים אלא תה ואיך שהיא לא לובשת שחור ומגדלת שהידים, המשכנו לדבר והיא סיפרה לי על קהיר ועל משפחתה (היא נורא עשירה – גרה שתי מבתים ממובראק) ושאלה אם אני לא מפחד לגור בת"א בגלל כל הפיצוצים.בעיקר הבנו שנינו שכנראה שהמצב במציאות הרבה יותר טוב בכל אחד מהמדינות מאשר מה שהצד השני חושב. נהייה קצת מאוחר והים גם נירגע אז הזמנתי אותה שתצטרף עלינו לארוחת ערב ושאני מוכרח לזוז לדוג דגים. 

שעת לילה מאוחרת כולם מזמן הלכו לישון (סתם רציתי לכתוב את זה - המכיר מכיר ומי שלא חבל) כולם שוכבים בחוף עם בטן מלאה מדגים מעולים שעבדם הנאמן דג ונעקץ. וכגיבור החבורה המשכתי לדבר עם לינה. דרך אגב פירוש השם שלה הוא בשפה הערבית. נורא עניין אותי איך היא חייה ואיך החיים שם ומסתבר שהיא מאוד מודרנית והחיים נורא זולים שם במצריים 1.35 לירה עולה ליטר דלק !!! מחיר המכוניות אותו דבר כמו בארץ  ואסור לקנות אופנועים יותר משוכללים מאלה שיש לשילטון. 

במסגרת ההתעניינות שלי בה ואני מניח ששלה בי, נורא עניין אותי לשמוע מה המוזיקה שהיא שומעת האם יש איזה מאיר אריאל מיצרי ? מסתבר שלא, אבל יש  מוזיקה עדכנית אך היא בעיקר ג'אז ופופ ואין שום להקות רוק. ואז הלכנו לבונגלוס שלה (היא עשירה מאוד כבר אמרתי ? אפילו חשמל היה לה שם) והיא הוציע את ה- I-POD NANO שלה והשמיעה לי מוזיקה ערבית מודרנית. בעודנו שומעים את המוזיקה כל אחד מאיתנו תחב לאוזנו אוזניה אחת והשפתיים שלנו היו קרובות מאוד, לא יכולתי שלא להסתכל ולהתפעל כמה היא יפה וכמה השפתיים שלה ניראות עדינות ומתוקות, אך לא העזתי לנשק. 

חשבתי לי לרגע קצר במוחי שאם נבחן את שורשיה אז במשך כל ימיו של העם היהודי אחד מאבותיה היה שם באופן עקרוני על מנת לרדות בנו. איך אומרים כל דור והפרעה שלו, בכל פרעה יש ללינה שורש והיא רק עץ תמר קטן.

עכשיו שנהיה קצת מאוחר ואני ולינה היינו נורא עייפים הלכנו איש איש לדרכו והלכנו לישון. בבוקר התעוררתי ובשיחת הבוקר שלי עם החברים סיפרתי את עלילות האתמול עם לינה, ומאז שאני כבר לא רואה אותה בחוף. חלק צחקו חלק פרגנו, איכשהו תמיד היה באוויר שהיא מוסלמית ערביה מצרית גרמניה. לקראת שעות הצהריים המוקדמות אחד מחברי חזר מטיול רגלי קצר, ויספר לי שהוא ראה את לינה ושהיא שאלה איפה אני, ואז הוא הצביע ואמר אתה רואה את מזרון הים היא עליו.

אספתי את עצמותיי והלכתי לכיוונה, שהיא ראתה אותי היא קראה לי בוא כנס למים. נכנסתי למים. המים כחולים וצלולים הים נורא שטוח והמים קרירים בדיוק במידה הנכונה, דיברנו קצת על ועל דה.

 ששנינו שוכבים פנים על מול פנים בתוך הים והמזרון שומר עלינו צפים מעל פני המים. כל מה ששמעתי זה את לינה ופכפוך המים, נוף הרים ים ולינה. ואז ... אמרתי לעצמי שהכי חשוב בחיים זה להיות כנה. ואז שאלתי אותה אם היא נהנתה לשמוע את המוזיקה איתה אתמול, והיא חייכה ואמרה שמאוד ולא יכולתי עוד להחזיק את מחשבותיי לי במיוחד שאני יודע שלא תבוא הזדמנות שניה, וספירתי לה על מה שחשבתי אתמול שהשפתיים שלנו היו מאוד קרובות ומה כל כך רציתי לעשות ואיך לא ידעתי מה נהוג ואם זה בכלל מותר ואם היא אי פעם בכלל התנשקה עם בחור ועוד ועוד ואז היא נישקה אותי על שפתי. 

כן היא נישקה אותי, לא הספקתי לומר את כל תהיותיי והיא נישקה אותי. נשיקה של חמש שניות בערך הרבה טעם של דבש וחיוך מובך של דקות ארוכות אח"כ. מה עושים ??? אני הזמתי מונית מצרית לשעה 17:00 ביום ראשון אני כבר צריך להיות בעבודה. אני משאיר אותה שם לא ניפגש עוד לעולם וזה חבל.

הייתה משהו בנשיקה הזו, אומנם זו הייתה רק נשיקה ואני כבר לא יכול לספור את כל הנשיקות שהיו לי למרות שחלק מהם אני מאוד זוכר, אבל לנשיקה של לינה היה טעם אחר. 

יהודי-מוסלמית; ישראל-מצריים; יהודי-גרמניה. נשתולל בדימיון וכל הבעיות היו נפתרות והינו חיים יחד ונולד לנו ילד מהו  יהיה ? ביום העצמאות מהו יחגוג ? ביום השואה מה יחשוב ? על מלחמת יום הכיפורים מה הוא ידע ? 4000 שנה בערך דאגנו שיהיה ללינה ולי הרבה בעיות על מנת שלא נוכל לשמור על קשר, ומהרגע הקודם ועד שעליתי למונית היא עזרה לי לארוז את התיק והייתה לידי כל רגע סיימנו בחיבוק והחלפנו מסנגר והעתיד ? "בשם אללה הרחמן והרחום" (بسم الله الرحمن الرحيم) וגם בשם אבינו שבשמיים נקווה שיהיה טוב.ושדור יבוא ולא יהיו לו בעיות כאלו.