בימים אלו שבהם אני מאכילה את החתולה שלי לצינור שמחובר ישירות לושת אני צריכה לעשות החלטות במשך היום: לעמוד בתכנית ההאכלה של בית החולים למרות שהיא מקיאה חלקים מהארוחות או להפחית בכמות ותדירות? להתקשר שוב לבית חולים לשאול מה לעשות למרות שאני יודעת שרוב הסיכויים שהם לא יגידו לי משהו חדש, או לנהוג לפי שיקול דעתי? אבל מעל לכל המועקה של ההחלטות האלו נמצאית ההחלטה הגדולה: להמשיך או לא להמשיך? אז הדבר הכי מנחם הוא לחשוב שאני לא צריכה להחליט, שהטבע יחליט את שלו.
http://www.petnet.co.il/articles/210
|
תגובות (15)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה.
אמן סלע. לרגעים נדמה לי שהיא מתאוששת ולרגעים שהיא מתדרדרת.
ומה עשית? מה היה המקרה?
מה שעובר עליך זה קשה מאד!
מחזק אותך מרחוק
שתהיה בריאה החתולה היפיפה!
גם בפני עמדה כזו החלטה.
מאחלת ללימור הבראה ובמהרה
ואת יקירה-היי חזקה
זה כואב נורא- סובלת לראותה
השלמה עם מה שאין לנו שליטה עליו, זה בהחלט משהו שאני מוכנה לו. הקושי שלי הוא כאשר אני לא יודעת כמה שליטה יש לי על העניין. נניח, להכניס את צינור ההאכלה לושת, זו היתה החלטה שהייתי צריכה לקחת בעצמי. הרופאים רק המליצו. ואני לא יודעת איזה עוד החלטות אצטרך לקחת בשבועות הקרובים. אם הכל ישתפר והיא תתחיל לאכול בעצמה אז ההחלטה תבוא מעצמה - להוציא את הצינור. אבל אם הדברים יתדרדרו, מה אז? כרגע נראה לי שהיא לא מאוד סובלת, אבל אם היא תסבול, מה אעשה?
לתת חיים-זה פלא-לקחת חיים-אני לא מסוגלת-אבל הם נגמרים לבד-מרגישה שצריך השלמה עם מה שאין לנו שליטה עליו.
אני עדיין מחכה לסוף טוב. הרופאים אומרים שזה יכול לקרות.
עצוב.
והלואי שהטבע יחליט להבריא אותה בנתיים. תודה.
איזה פוסט רציני.
והחתולה
אני יודעת כמה זה קשה
אני הייתי שומרת עליה כפי יכולתי
וכמו שאמרת נותנת לטבע לעשות את שלו.
תודה.
כל כך נכון.