726 וחצי
פוסטים פופולאריים
-
מוניות
19/5/08 | 713 צפיות
-
הסיפור השלישי - "גמד החלומות"
6/10/09 | 1372 צפיות
-
הפוך
9/8/09 | 750 צפיות
-
הבלוק של דודה ז'ניה
6/5/08 | 485 צפיות
-
הסיפור הרביעי - האבן של רונית
19/10/09 | 965 צפיות
-
שמוליק הפיל
17/9/09 | 794 צפיות
פוסטים אחרונים
- בסך הכל רציתי עוף 14/9/12
- תמונות 1/4/10
- נשימה עמוקה 8/3/10
- חוג דרמה 25/2/10
- שיחה 18/2/10
- חיים כפולים 11/2/10
0
קרליבך
היא גרה על משטח קרטון בפינת הרחובות קרליבך ויהודה הלוי. שיערותיה הלבנות גולשות לה על כתפיה הגרומות, מוסיפות נופך של טירוף לעיניה המתרוצצות בחוריהן. מסתכלת בעוברים והשבים, לועגת להם, צוחקת איתם ועליהם, המראות מתרוצצים בראשה וים האנשים הופך לנהר זורם ורועש, לוקח אותה למקומות אחרים. מתוך האשד, כמו דגים מעופפים, קופצים אליה קטעי משפטים: "המשכנתא הורגת אותי", "הדיון מתחיל עוד.." "אמרתי לו שישכח מ.." ולפני שהם שואפים את מלוא אוויר ראותיהם נעלמים דגי המשפטים חזרה אל הנהר שזורם למרגלותיה. . בלילות כשהשקט אופף את העיר מחלחלים אורות הנהר השקט אל מוחה, מרגיעים את מחשבותיה המתרוצצות, נותנים לטירוף לשקוע אל מחוזות אחרים. אז היא מדברת אל האורות, חולקת איתם את חייהם, את חייה. עלי העץ הנושרים, ידידיה הטובים ביותר, מרקדים שם מולה ברוח הקלה, מנעימים את זמנה במופע פרטי. נחים לעיתים, חגים לעיתים. במנוחתם היא דוברת אליהם. כועסת אם החלו לרקוד באמצע המשפט שלה, אבל סולחת להם מהר ומצטרפת אליהם בסחרור ריקודם. .. בוקר אחד, ישבה כך בראש גרם המדרגות, פולה משערותיה את שאריות הלילה והרוח, מסתכלת אל העוברים ושבים, הממהרים אל עמל יומם, בלי להבחין בנעשה בסביבם. שברי משפטים מתרוממים ברוח הבוקר הקלה, נחבטים בתמרורים מעופפים בערפיח הבוקר. אחדים מהמשפטים עוברים לידה, והיא מקשיבה להם, מנסה לחבר אותם לכדי סיפור, ולא מצליחה. עד שמבליל המילים המרחפות באוויר, נחת לידה רסיס משפט. רסיס שנתפס בשערותיה, רסיס מן העבר, שבאחת, זרק אותה אחורה. אל ימים אחרים. נעמדה כנשוכת נחש בראש גרם המדרגות. נותנת למילים הסדוקות לחלחל אל מוחה. נלקחת איתן אל אותם ימים רחוקים. הנה היא עדיין בראש גרם מדרגות, אבל אחר. הבניין שאליו היא עולה, לבוש חלונות זכוכית, רצפת השיש המבריקה בלובי, מחזירה אליה את נקישות עקביה. שיערותיה הלבנות צבועות בחום בוהק, אסופות בקפידה על ראשה, והיא צועדת, תמירה ונחושה, לעבר המעליות. . במשרדה המרווח היא אוטמת עיניה לנוף המרהיב הנשקף מחלונה. יום אחד עוד תתפנה להתבונן בו, אבל עכשיו צג המחשב קורא לה. יש לה קריירה לבנות. יש קידום. יש לקוחות. יש בוס. ראשה מלא בסדר יום, במכתבים, בפרזנטציות. החיים המונחים על מגש הדואר הנכנס יכולים לחכות. יום ועוד יום. . יום ועוד יום. . יום ועוד יום. עד שהקולות בראשה, גברו. עד שהפרזנטציות, הלקוחות, המשימות, כל אלה הפכו לזעקה. זעקה שבתחילה אטמה אליה אוזניה, עד שלא יכלה עוד. הנפילה היתה מהירה וכואבת. גבה הזקוף כשל, שיערותיה נתפזרו לכל עבר, עיניה התרוצצו בטירוף, ולפני שהספיקה להבין מה קורה לה, מצאה את עצמה ברחוב, על משטח של קרטון. החיים שחיכו לה במגש הדואר הנכנס, נשארו מיותמים בלי דורש. אל שולחנה הובאו חייה החדשים. המטורפים. שולחנה שעכשיו הוא של אחרת. של מי שאולי גם היא מפנה ראשה מן המראות בחלון. עדיין תמירה. עדיין נחושה. עדיין מתעלמת מן הדואר הנכנס של חייה. . המראות המשיכו להתרוצץ בראשה. אותו רסיס של משפט חודר אל חייה הנוכחיים, מערבב אותם עם חייה הקודמים, מטלטל את טירופה כמו סירה בים גועש. לרגע פרצה בצחוק סוער. לרגע אחזה בה האימה. אחזה בראשה, מנסה להשתיק את הקולות, להעלים את קרעי המראות שחזרו אליה. צועקת באלם. . ואז ברגע נדיר חזרה אליה שפיותה. המילים הסתדרו בראשה. הדיונים, המצגות, הריצות, הישיבות, הכסף העבודה, לוחות הזמנים והבוס שצריך לרצות. המשרה ההיא הנכספת והקידום. והקידום. והקידום. היא עצרה לרגע. משתאה. מעכלת. מוחקת. בוחרת. . חיוך רחב של טירוף שחזר שוב אל חייה, התפשט על פניה, מחזיר לה את שלוות נפשה. |
תגובות אחרונות
-
S madar
בתגובה על תמונות
-
אור2010
בתגובה על נשימה עמוקה
-
אור2010
בתגובה על חוג דרמה
-
perach1
בתגובה על שיחה
-
מרום-design
בתגובה על חיים כפולים
תגובות (25)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
על הקצה...
מלמעלה- השמיים, מלמטה- התהום.
סיפור מרתק, שנשאבים לתוכו בנשימה עצורה.
אתה ממש מוכשר...פוסט מדהים!
נהדר.. כהרגלך
סיפור טוב.
כתיבה נהדרת
אהבתי....**
כתבת יפה, עם כל כך הרבה רגישות וחמלה.
הטירוף הזה שלקח ממנה הכל, גם מגן עליה כמו שלא היתה מוגנת מעולם.
קר לי בך
מציאות של אנשים
שמעוררים את החמלה.
תודה על התזכורת.
בדיוק עכשיו בדקתי במגש החיים הנכנסים ואין לי שום דואר.
הכל בטיפול חווייתי עמוק
מה שלא מבטיח שאני שפויה או מטורפת
(מה זה פרזנטציה?)
מכיר אותה ואותם, נטלתי חלק בדקומנטרי של רמי לוי על ההומלסים. הדרך אל הרחוב יכולה להיות קצרה מאוד.
תופעות של"קרושי" ( המונח היפני לתשישות מהעבודה) וורקוהוליזם ומחלות נפש כתוצאה מעבודת יתר והתמכרות למנגנון, מצריכות אותנו לחשוב פעם נוספת על סגנון חיינו.
כתוב מצוין.
היכן ממוקם הטירוף בחיינו..רצוי כנראה לבחור בדרך האמצע..יפה!
אהבתי את הפוסט.
מעורר מחשבה על מה טירוף ומה שפיות,,,,
השפיות של החיים יותר מטורפת מהטירוף הכי שפוי של השקט,,,,,, *
כמו תמיד יקירי.
יש בך יכולות יצירה משובחות,
ועל כך מגיע לך שפע של תשבחות,
דמיון אמיתי מקסים ומפרה,
בנייה של סיפור זה מה שקורה,
אתה מוציא את המיטב שבך,
תחושות שיוצאות מתוך ליבך,
אני נהנת לקרוא אותך עבורי אתה מוכשר,
בעיניי מגיע לך תואר – משורר.....
כתבת נפלא.
אהבתי.
הקו הדק העובר בין מצב של שפיות
לבין חוסר השפיות
בני האדם כאלה
רגע אחד הכל שפוי ורציונאלי
רגע שני יכול להיות תהום עמוקה
של חוסר שפיות מפחידה
ללכת על הקצוות
בע"ה
תודה על השיתוף
יפה מאוד כתיבתך
תבורך נשמה.
WOW
איזה כתיבה נפלאה,איזה כתיבה מרגשת. ציירת דיוקן, נדמה לי שאני מכירה אותה גם.
אתה כותב יפה , מעניין .
מרגש, מלטף את החשיבה האחרת שפוי או לאו צריך לחיות את החיים האלה, נהנתי
סיפור נפלא
ריקוד צמוד של השפיות והאי שפיות
*
מכירה אותה.
בנית לה סיפור יפה.
טרוף של אדם כמה קרוב הוא לשפיות,
הסיפור - לא יודע מה מנחם יותר,
הטרוף? או השפיות?
ואם עולה השאלה - עשה את שלו.
*
*
כתוב נפלא.
היא גרה על משטח קרטון.
ככה נפתח הסיפור.
וזה לקח אותי לאסוף את הפרטים, לעולם שהיה וקרס.
קרס נוכח עומס החיים.
הגיבורה השתגעה?
כל כך אמיתיים, המעברים האלה בין מציאות אחת לשניה, בין הלמעלה ללמטה, בין חוסר הוודאות לידיעה...
פוסט מקסים, יקירי...
חיבוק ענק וכוכב
מתובלת
העבר והעתיד
השפיות והאי שפיות
משחקים אצלך בצורה כל כך זורמת.
כתובה במילים לכאורה פשוטות
אבל חודרות
עמוק , עמוק.
יש כאן בשבילי מסר כל כך ברור
וזה בדיוק מתאים לי לחוויה שעברתי בשלושה ימים האחרונים
במצוקי דרגות.
דרך מדיטציה עמוקה
ירדה לי תובנה
שרגע אחד אנחנו כאן
וברגע השני מי יודע???
והנה אתה בא לי עם הסיפור הזה.
אתה כותב מאד מדיוק, ברור ונהיר
תודה
.