13.05.2000 קרועה אני קרועה בין הרגש וההיגיון. הכאב והרחמים גוברים. רציתי להחלים, רציתי לשקם את חיי. נראה לי שלא יקרה דבר והכול נשאר חלום. אני קרועה , בין הרגש וההיגיון אין בי כוח עוד להלחם. נשארתי לבד בכאבי ואף אחד לא יוכל להבין. אני הולכת ומחייכת , אך ליבי, תמיד בוכה. |