כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    שושי שמיר

    0

    שירי מקום-לתיקון: מֵידָע מְצוּלוֹת

    44 תגובות   יום ראשון, 15/11/09, 19:52

    מֵידָע מְצוּלוֹת

     

    כִּי מִמִיטָה בָּאתְ וְאֶל מִיטָה תַּשׁוּבִי

    יוֹרֶדֶת-יַם כְּפוּלָה מְקוּפֶּלֶת

     

    מִצְלוֹל-מַעֲמָקִים בְּקוֹלֵךְ, כִּבְיָכוֹל טָבוּעַ בּוֹ

    מֵידָע-מְצוּלוֹת, וְלָמָה לְעַצְמֵךְ הוּא נִשְׁמָע

    יָרוּד-פָּחוּס-דַלִיל, יוֹצֵא מִמֵךְְ

    טָרוּד בְּעִנְיָנִים רְדוּדִים דְיוֹמָא, כּוּלוֹ

    הָא וְדָא וְתוּ-לֹא.

     

    בֵּית הַשֶׁמֶשׁ הָעוֹלָה, בְּלֶק מֶגִ'יק ווּמֶן, שֵׂיעָר

    אִיתוּת מִתְפָּרֵץ כָּזֶה פִּתְאוֹם פּוּשֶׁר כָּזֶה דוֹחֵף

    תַּוִוים שֶׁל עָבָר דָחוּס - אַתְ וְאַתְ וְאַתְ -

     

    וְאַתְ לֹא מְבִינָה אֶת הַהִתְעַסְקוּת הַזֹאת, לֹא מַתְאִים לָךְ.

    אֲנִי אַסְבִּיר לָךְ עַד תָּנוּחַ דַעֲתֵךְ,

    לֹא אֶחְדָל עַד תִּשְׁכָּךְ עֲמִימוּתֵךְ  וִיְנַצְחוּ הַטוֹבִים:

     

    מִמִיתָה בָּאתְ וּבְמִיתָה תַּשׁוּבִי

    יָתוֹם הַלֵב מְבַקֵשׁ אִמָא בַּחֲדָרָיו, יוֹרֶה

    טִילֵי דָם בִּתְשׁוּקָה לְהַצִיף, קוֹרֵא לַיֵאוּשׁ מוֹרֶה,

    הוֹזֶה פּוֹרְעֵי צְחוֹק מִשְׁתַלְחִים בַּעֲלִיוֹת

     

    תַּגִידוּ תַּגִידוּ לוֹ, זֶה לֹא מִנְהָגָה, תַּעִירוּ אוֹתָה

    שֶׁתִשְׁלַח יַדָה אֶל הַנַעַר תַּחְרוֹג מִמוֹתָה -

    וְרַק לַזְמָן הַנָחוּץ לֹא יוֹתֵר לֹא פָּחוֹת - לִהְיוֹת

    בְּמִידָתָה תּוּכְפַּל תִּתְפַּרֵשׂ מִקְפָלֵיהָ לִהְיוֹת

    יוֹרֶדֶת-יַם הַיוֹדַעַת גַלֵיהָ - - -

     

    ©כל הזכויות שמורות לשושי שמיר, דיזי, 15 בנובמבר 2009

    דרג את התוכן:

      תגובות (44)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        26/11/09 21:51:

      תודה לשמעון על התגובה המעמיקה והמרתקת.

      ולשוש- שוב תודה על אריגת המילים המופלאה שלך- על יידע המצולות.

      ליאור.

        26/11/09 20:53:

      צטט: שמעון רוזנברג 2009-11-25 21:41:58

      צטט: שושי1 2009-11-25 21:24:42

      שמעון היקר,

       תודה על תגובתך, המרגשת אותי מעבר למלים. אשוב ואקרא בה עוד ועוד.

      שושי

      שושי בלהט הכתיבה לא רק שלא עשיתי הגהה אלא מסתבר שנחתך הפתיח האומר כך:

      שיר כשלך,  המצליח לרגש בקריאה ראשונה אינו דבר מה בכך. לפחות לא אצל קוראים מנוסים וביקורתיים שסף ההתרגשות שלהם עולה לאחר קריאת שירים רבים (מדי?). לכן כשאני זוכה מעת לעת בחוויה מצמררת כזו, אני גם שואל את עצמי, בשוך הרגש, מהו הקודים המעוררים את חוויית הריגוש, את עוצמת האמפתיה – האם הם מצויים בשפת הכתיבה, בתכניה, אולי בסמלים? קודים (או טכניקות?) אלה שונים אצל משוררים שונים - המצליחים לרגש בלי להיות זולים, דביקים או בנאליים. ואסוציאטיבית נזכרתי בשירי חדוה הרכבי, ובאופן הפניה הישירה שלה, בגוף שני אל דמות נשית אחרת, חברת נפש, שאותה גם היא מעמידה במרכז השיר.

       

       

       שמעון, התקשיתי לקרוא אתהקטע הזה, ואני מעתיקה אותו מחדש לטובת הקוראותים הבאים, באות אחרת ובלי מלים מודבקות :)

        25/11/09 21:41:

      צטט: שושי1 2009-11-25 21:24:42

      שמעון היקר,

       תודה על תגובתך, המרגשת אותי מעבר למלים. אשוב ואקרא בה עוד ועוד.

      שושי

      שושי בלהט הכתיבה לא רק שלא עשיתי הגהה אלא מסתבר שנחתך הפתיח האומר כך:

      שירכשלך, המצליח לרגש בקריאה ראשונה אינו דבר מה בכך. לפחות לא אצל קוראים מנוסיםוביקורתיים שסף ההתרגשות שלהם עולה לאחר קריאת שירים רבים (מדי?). לכן כשאני זוכהמעת לעת בחוויה מצמררת כזו, אני גם שואל את עצמי, בשוך הרגש, מהו הקודים המעורריםאת חוויית הריגוש, את עוצמת האמפתיה – האם הם מצויים בשפת הכתיבה, בתכניה, אולי בסמלים? קודים (או טכניקות?) אלהשונים אצל משוררים שונים - המצליחים לרגש בלי להיות זולים, דביקים או בנאליים. ואסוציאטיביתנזכרתי בשירי חדוה הרכבי, ובאופן הפניה הישירה שלה, בגוף שני אל דמות נשית אחרת,חברת נפש, שאותה גם היא מעמידה במרכז השיר. 

        25/11/09 21:24:

      שמעון היקר,

       תודה על תגובתך, המרגשת אותי מעבר למלים. אשוב ואקרא בה עוד ועוד.

      שושי

        25/11/09 16:13:
      לכאורה דוברת המתבוננת במה שקורה לאחר, ולא עוסקת בעצמה, יוצרת ריחוק מסוים העשוי להביא את הקורא לאותו ריחוק, לאיזו אובייקטיביות כשלה, מי שיכולה להבחין במתרחש, לנתח, לבקר, לייעץ, להציע. אלא שיש קירבה ואינטימיות רבה – רבה מאוד – של הדוברת לנמענת, והיכרות מלאה (כמעט?) של המתרחש אצלה, עד שמתעורר ה"חשש" שהדוברת היא למעשה גם הנמענת. חשש זה שב ומקרב את הקורא רגשית אל השתיים. אצלי בכל אופן מטשטשים הגבולות ביניהן, עד שכבר  - כמעט - איני מבחין ואיני רוצה להבחין ביניהן - כי על ידי כך אני ניסחף אל תוך הסיפור ולהזדהות עמן.
      מעבר לשפת הפניה, המרוחקת-קרובה, של הדוברת לרעותה, או אל ה"אלטר אגו" שלה, שמרגש או שמאחורי זה מסתתר דבר מה נוסף, מהותי יותר – השימוש הדו קוטבי יוצר מתח, אולי התמודדות בין שתיים נפרדות, ועוד יותר המחשבה שזו התמודדות בתוך נפש הדוברת, כשצד אחד מנסה להרים את הצד השני מ"נקודת שפל", או מהמצולות, שבה היא מצויה (להבנתי) ולהציג לה מראה מול פניה (כמי שמביטה בדמותה במראה ומדברת אליה). גם פעולה זו, "המאמץ האמפתי" מזכך את האמירה, נותן לה משקל אמין וריאליסטי, (הרי כך לא פעם קורה או יכול לקרות גם לנו) ומייצר מתח והתרגשות. והנה אנחנו נקלעים גם לסיטואציה שבה אנו נדחפים לנקוט עמדה, ואני מניח שרוב הקוראים יצדדו בדוברת, "החזקה", "המטיפה", וקורא אחר הסבור שמדובר בשיח עצמי פנימי, יכול להזדהות עם הנמענת (כי רק לכאורה היא אינה מבינה את התנהגותה, את שקיעתה ואת הערפול החושי, או ההתנתקות)..         
      המימד הנוסף היוצר את אמינות וקירבה הוא תרבותי. כל יהודי או נוצרי מכיר את התנך וקרוב אצל המשפט "כי מן האדמה אתה ואל האדמה תשוב". משמעותו כה ברורה לנו עד ש"ממיטה באת ואל מיטה תשובי" הולם בקורא מיד כפטיש. עוד בטרם ימשיך הוא יודע כי לפניו עיסוק במוות – בין אם מות הנפש או הגוף. הפתיחה מתפוצצת בפנינו. היא מהממת -  ללמד ב"בית ספר לפתיחות".  ואגב, היא כמעט (רק כמעט) מייתרת את הצורך בווריאציה המפורשת שבחלקו השני של השיר (שמשמשת כאן קריאה של הדוברת לנמענת להתעורר: שימי לב מיטה דינה מיתה).
      מהמשך הקריאה מתברר כי שורת הפתיחה מציעה גם את ההפך, היא משמשת אמירה בדבר קיום הפוגה, "פסק זמן", של חיוּת אצל הנמענת, בין מיטה למיטה, אולי בין חושך לחושך – זמן המצולה - שהיא כופה על עצמה. במקרה הטוב -  הפוגה בין לילה ללילה ומהשיר ניתן לדלות גם מה קורה בנפש הנמענת בהיותה במיטה, ערה וצוללת לתוך עצמה, לתוך קושי לנשום, חנק, עולם בו הראייה מטשטשת. אולי יש כאן רמז לכך שהקימה מתבצעת לתוך חדר חשוך, תריסים מוגפים, עמימות (מילה המבשרת את חלקו השני של השיר). לכן גם הקימה ממיטה עד מיטה/מיתה עד מיתה, היא לתוך מסגרת המקבעת את זמן החיות, מכריחה להתמודד, וגם מרמזת על קושי עצום לעשות פעולה פשוטה לכאורה לאדם רגיל שאינו מדוכא - לקום אל החיים, אל השגרה. כי מה הם חיים אלה? אף הם יכולים להיות שעת צלילה אל מצולות – במקום קימה יש ירידה.  ובסופו של דבר השהיה במצולות עשויה להמשך כל הזמן.
      בנוסף, השפה והמונולוג רוויים בעושר חזותי. כל האמור לעיל תומך באי יכולתו של  הקורא להתחמק ממראה העיניים המזדק לפני – אני ממש יכול לראות את סדר היום והלילה. את קימתה של הנמענת ממיטה ועד שובה אליו, את סדר יומה, שייתכן הוא מסודר בכפייתיות, ליצירת שגרה  המכוונת כדי לצלוח את היום, ההקשבה לשירים של שנות ה-70-60, כנראה מתקופת נערותה של הנמענת, העיסוק ב"עניינים רדודים דיומא," השיחות הלא משמעותיות על דא והא (בידיעה שכל זה אינו בעל ערך. ומלווה בתחושה שהנמענת מתחמקת מהעיסוק בדברים החשובים ואולי (העמוקים) באמת – שהם גם הכואבים יותר). אך האמנם כל זה חסר ערך, רדוד? "ירוד פחוס דליל"?       
      שם השיר המשובח (שזורק את הקורא למים): סותר זאת. כל מה שהיא עוברת/חווה, וודאי הכאב, אך גם מעשים שבשגרה, הם בבחינת הצטברות של "ידע המצולות", בבחינת ידע הנרכש מחוויית הטביעה הרגשית. ועבור הקורא? הוא מבין שכנראה צריך לטבוע כדי לרכוש את הידע  - מה חש הטובע. מהי עוצמת האירוע המחולל את מצבה, ושאינו כה ברור (מחלה פיסית או נפשית? רמז לאם שכולה?) המאפשרת ומקרבת את התובנה. הטביעה היא הטבעת ידע כחותם בגוף/בנפש (מִצְלוֹל-מַעֲמָקִים בְּקוֹלֵךְ, כִּבְיָכוֹל טָבוּעַ בּוֹ), עד כדי התמחות בסבל, עד שהאדם "מתורגל" בו.
      אפשרל הפוך ולהפוך בשיר ולעסוק בכל שורה בו. בסמלים שבו, באמירות החצי אמירות מפורשות, ואפשר לראות בו גם פתיחה/קדימון לשיר הבא, העולה עוד שלב בסולם אל העיסוק בסמלי.    

        22/11/09 10:02:

      צטט: רפאלה 2009-11-22 09:56:59


      כִּי מִמִיטָה בָּאתְ וְאֶל מִיטָה תַּשׁוּבִי

       

      קראתי את שירך..אבל השורה הראשונה

      העבירה בי את האסוציאציה

      מאפר באת ואל אפר תשוב...

      השיר כתוב יפה ואהבתיו.

      תודה לך על השיתוף...

      (כל אחד לוקחח את השיר ..למקום כנראה היכן שהוא נמצא בהלך מחשבותיו...

      וראי לאן הוא לקחני...)

      *

       

       אסוציאציה מדויקת, רפאלה

        22/11/09 09:56:


      כִּי מִמִיטָה בָּאתְ וְאֶל מִיטָה תַּשׁוּבִי

       

      קראתי את שירך..אבל השורה הראשונה

      העבירה בי את האסוציאציה

      מאפר באת ואל אפר תשוב...

      השיר כתוב יפה ואהבתיו.

      תודה לך על השיתוף...

      (כל אחד לוקחח את השיר ..למקום כנראה היכן שהוא נמצא בהלך מחשבותיו...

      וראי לאן הוא לקחני...)

      *

        21/11/09 17:46:


      וחשוב גם הניקוד...:-)

      כמו שלא תעלי בדעתך לכתוב בשגיאות כתיב...:-)

      א-פרופו שאלתך על המלים שאפשר או אי-אפשר להשתמש בשירה...:-)

        18/11/09 05:42:

      הים כה משכר בגליו המוזהבים

      אך כה רצחני במצולות במעמקים

      נטשה את בנה והייתה שלו לנצח

      באובדנה זעק הבן - זהו רצח

      מקסים ומסעיר ומככב

      בברכה חמה - ירמיק

        17/11/09 22:24:

      תודה, נהנה לקרוא את שיריך המיוחדים.
        17/11/09 20:40:
      מרגש ונוגע, נראה שיש לו היכולת להתפרש אחרת בהתאם למצב הרוח וזה מה שעושה אותו כה מיוחד
        17/11/09 08:34:


      שושי,

      הרגשתי בשיר הזה קצב מיוחד,

      מעין ריצה, ושהייה,

      אמירות נחרצות ושאלות.

      והמלים גורמות לי לעצור ולחשוב

      יָתוֹם הַלֵב מְבַקֵשׁ אִמָא בַּחֲדָרָיו, יוֹרֶה

      טִילֵי דָם בִּתְשׁוּקָה לְהַצִיף, קוֹרֵא לַיֵאוּשׁ מוֹרֶה,

      הוֹזֶה פּוֹרְעֵי צְחוֹק מִשְׁתַלְחִים בַּעֲלִיוֹת

        16/11/09 22:03:

      מרשים אם כי נתקעתי בשורות אניגמטיות ביותר אבל אשוב לעיין בקסם שיצרת.

      תודה 

        16/11/09 20:47:
      התנצלות: שירך מופלא ואין זה הוגן וצודק שבזה יסתכמו הדברים. אני יודע שאני חייב לומר עליו (ראשית לעצמי וכפועל יוצא גם לך) עליו משהו משמעותי יותר ממחמאה. אשוב גם אם ייקח שבוע!
        16/11/09 20:04:

      ''תַּעִירוּ אוֹתָה

      שֶׁתִשְׁלַח יַדָה אֶל הַנַעַר תַּחְרוֹג מִמוֹתָה''

      לשורות אלו פרספקטיבה מעניינת. השיר המבקש ממני העמקה נוספת. 

      תודה.

      ח.

        16/11/09 19:43:

      מסתורי משהו

      טלטלות של תחושות ורגשות

      הרבה כאב

        16/11/09 16:16:

      תַּגִידוּ תַּגִידוּ לוֹ, זֶה לֹא מִנְהָגָה, תַּעִירוּ אוֹתָה

      שֶׁתִשְׁלַח יַדָה אֶל הַנַעַר תַּחְרוֹג מִמוֹתָה -

      וְרַק לַזְמָן הַנָחוּץ לֹא יוֹתֵר לֹא פָּחוֹת - לִהְיוֹת

      בְּמִידָתָה תּוּכְפַּל תִּתְפַּרֵשׂ מִקְפָלֵיהָ לִהְיוֹת

      יוֹרֶדֶת-יַם הַיוֹדַעַת גַלֵיהָ - - -

      מרגש מאוד!

      תודה,גרטה*

        16/11/09 13:48:

      מִמִיתָה בָּאתְ וּבְמִיתָה תַּשׁוּבִי

      יָתוֹם הַלֵב מְבַקֵשׁ אִמָא בַּחֲדָרָיו, יוֹרֶה

      טִילֵי דָם בִּתְשׁוּקָה לְהַצִיף, קוֹרֵא לַיֵאוּשׁ מוֹרֶה,

      הוֹזֶה פּוֹרְעֵי צְחוֹק מִשְׁתַלְחִים בַּעֲלִיוֹת

      תַּגִידוּ תַּגִידוּ לוֹ, זֶה לֹא מִנְהָגָה, תַּעִירוּ אוֹתָה
      שיר יפה ומרגש מאוד

      עם מילים עמוקות לתוך הנפש סוחפות

      שושי את אישה מיוחדת עם רגשות

      בך זורמת אהבה ללא גבולות

      תרגשי אותנו בבקשה עוד ועוד

      כי את נותנת להבין שהרגש חיי מאוד

      תודה לך חברה יקרה

      שהיה לך שבוע נפלא.

        16/11/09 10:17:
      יתום הלב מבקש אמא בחדריו - מרגש  *
        16/11/09 09:47:

      בֵּית הַשֶׁמֶשׁ הָעוֹלָה, בְּלֶק מֶגִ'יק ווּמֶן, שֵׂיעָר

      אִיתוּת מִתְפָּרֵץ כָּזֶה פִּתְאוֹם פּוּשֶׁר כָּזֶה דוֹחֵף

      תַּוִוים שֶׁל עָבָר דָחוּס - אַתְ וְאַתְ וְאַתְ -

       

      אחח, כמה דימויים בקטע קצרצר כל כך מתוך הכלל. אני כמעט יכול לשמוע את הפקסול למילים האלה...

      מדהים

        16/11/09 08:27:

      מורכב - אהבתי

       

      את  יורדת הים

       

        נשיקהרגוע

       

       

        16/11/09 05:56:

      מרגש ונוגע

      תודה

        16/11/09 05:35:

      פתיחה כל כך חזקה לשיר שרק מתעצם ומתגבר

      יפהפה!

        16/11/09 02:27:


      איך אני אוהבת את כתיבתך.

      פשוט אוהבת. מתחברת בכל מקום שאני נמצאת בו.

      תמרה.

        16/11/09 00:09:

      את אכן, יוֹרֶדֶת-יַם הַיוֹדַעַת גַלֵיהָ - - - *

        16/11/09 00:00:


      כִּי מִמִיטָה בָּאתְ וְאֶל מִיטָה תַּשׁוּבִי

      אהבתי את הקונוטציה שהשיר עורר בי

      כתיבה לירית מיוחדת המותירה את הקורא מהורהר לגבי סיטואציות שונות.

       

       

        15/11/09 23:22:


      אימרות ואסוציציות ומה שביניהם

       

      יצא נהדר

      אהבתי

      לאה

        15/11/09 23:20:


      נפלאה כתיבתך ומשובחת,

      וכל הכבוד על ההשקעה המרובה בניקוד,

      שאת מתמידה לאורך כל הפוסטים שלך...

      מרשים מאוד...

        *

       

       

       

        15/11/09 23:05:

      אהבתי מאד

      יפה יפה

        15/11/09 22:57:

       שוש יקרה,

      מצולות השיכחה מגְלים את הסודות אל החוף

      ביכולת מופלאה של התרה ודעת.

       

      שיח פנימי,בינה לבין עצמה, נפש לנשמה,

      כשיח וורדים קוצני, משתרג בה הכאב,

      מכאיב והיא נאחזת בפריחה להשקיטו.

      עד שהאומץ לכרות מן השורש יגיע, עד

      שהמפרש ימתח מול הרוח,להפליג אל  סף ההשלמה ולחוף מבטחים.

       

        15/11/09 21:46:

      *
        15/11/09 21:12:

      שושי יקרה,

       

      שיר מורכב ומעורר מחשבה, לקח אותי לכיווני קריאה מורכבים ומעניינים. לקריאתי, שיטוטיה של אישה בנבכי נפשה באנאלוגיה

      לים ולמצולות שהם סימבול לתחילת החיים ברחמי האם. החיים נוצרו במים לאחר החטא הקדמון שבעקבותיו הפכו בני האדם לבני אלמוות ושיבה אל האדמה. אוהבת את משחקי הים-אדמה, הגבהים והעמקים המדגישים את החיטוטהטלטלה, המתעצמת בביטויים כ"יורדת ים". בחלק זה אף "נזרקתי" לסיפור יונה שהתנער משליחותו ובא עם יורדי הים. מעגל נוסף שמצאתי בהתייחסות אמביוולנטית של האישה כלפי עצמה, כאשר אינה מקיימת את ייעודה כאם ומתייחסת להבלי חיי יצריה בהתרכזות עצמיותה. כאן מצאתי את סיפור העקידה, כאשר נשמעים קולות המלאכים המעירים את האם הזו שלא תביא אותו אל מותו - אל מותה.  יורדת ים יודעת גליה - אותם הגלים שהם ילדיה.

      מניחה ש"התפרעתי", ונהניתי מאוד.

      תודה.  

       

        15/11/09 21:09:

      מרגש...

      תודה יקירה

        15/11/09 20:56:

      צטט: מרקסית 2009-11-15 20:33:23

      אוהבת אוהבת אוהבת

      שוב השראה מ"רצות עם הזאבים"?

       לא ממש. איפה את רואה את זה?

       

        15/11/09 20:50:

      יפה , מרגש,

      במקומות שהבנתי

      ואולי עוד יותר באלו שלא

        15/11/09 20:41:

      יָתוֹם הַלֵב מְבַקֵשׁ אִמָא בַּחֲדָרָיו, יוֹרֶה

      טִילֵי דָם בִּתְשׁוּקָה לְהַצִיף, קוֹרֵא לַיֵאוּשׁ מוֹרֶה,

      הוֹזֶה פּוֹרְעֵי צְחוֹק מִשְׁתַלְחִים בַּעֲלִיוֹת

      תַּגִידוּ תַּגִידוּ לוֹ, זֶה לֹא מִנְהָגָה, תַּעִירוּ אוֹתָה

      שֶׁתִשְׁלַח יַדָה אֶל הַנַעַר תַּחְרוֹג מִמוֹתָה -

      וְרַק לַזְמָן הַנָחוּץ לֹא יוֹתֵר לֹא פָּחוֹת - לִהְיוֹת

      בְּמִידָתָה תּוּכְפַּל תִּתְפַּרֵשׂ מִקְפָלֵיהָ לִהְיוֹת

      יוֹרֶדֶת-יַם הַיוֹדַעַת גַלֵיהָ - - -

       

       

      מעירה אותה מיאוש והזיות - לחיות את חייה שנועדו לה!

      חזק ועמוק וכתוב מיוחד מאוד, כדרכך!

       

      תודה

      עוזי

        15/11/09 20:34:

      הביטוי יורד ים, מעלה בי ים שחור כי לילה, יש בזה משהו אפל, אולי מיסטי.

      את כותבת במורכבות כזאת, מעל לבינתי.

      תודה 

        15/11/09 20:33:

      אוהבת אוהבת אוהבת

      שוב השראה מ"רצות עם הזאבים"?

        15/11/09 20:32:

      קראתי והעיניים מלאו דמעות.

      חברה יקרה אהובה וכה מוכשרת,

      הלוואי תתפוגג העמימות,

      תחזור החיות,

      והכל יצטלל במהרה.

      הכתיבה, כרגיל, מעולה.

      וטוב שיש אותה- אותך לכולנו.

      נשיקות וחיבוק סגול,

      ליאור.

       

        15/11/09 20:26:

      יקירתי...

      יש בך יכולות יצירה משובחות,
      ועל כך מגיע לך שפע של תשבחות,  

       

       

      את זורמת במילים ובשירה,  
      נוגעת,מרגשת ואופס עוד יצירה,

        

      במילותייך כותבת מקסים ומפרה,
      בנייה של שיר זה מה שקורה, 

      את מוציאה את המיטב שבך,
      תחושות שיוצאות מתוך ליבך, 

      אני נהנת לקרוא ולהגיב לך מוכשרת,
      בעיניי מגיע לך תואר – משוררת ...

       

       

       

        15/11/09 20:23:

      שושי יקירה,

      שיר מיוחד וכתיבה מדהימה- עשית לי את הערב !

      שולחת לך חיבוק ומאחלת לך המון עונג וסיפוק מכל עשייתך ובמיוחד מכתיבת שירייך !

      שלך

      הילה -" הסוד הקטן להצלחה הגדולה"

       

      www.hila-malka.yolasite.com

       

        15/11/09 20:20:

      עמוס סודות השיר שלך הזה בגלל זה אני כל כך אוהבת אותו זה מהשירים שניתן לנתח אותם עד אין סוף ואז למצוא עוד משהו.

       

       

      דוז פואה.

        15/11/09 20:18:

      יפה , מרגש,

      במקומות שהבנתי

      ואולי עוד יותר באלו שלא

      אצטרך לשוב :-)

      תודה *

      אבנר שטראוס