תשמעי אחותי. תשמעי ...הפעם אין מנוס...חייבת לתת לך מבזק "לא באמא שלך"....חייבת, לוקחת את הסיכון שאקבל בחזרה פרץ דמעות בלתי נשלט הנקטע לפרקים בהשתנקויות חזיריות צווחניות. מוכנה לקחת את הסיכון שתחטפי לי איזה קוצר נשימה והתקף פאניקה קליל מלווה בדפיקות לב מואצות ורעד בידיים. לוקחת את הסיכון. אין מנוס. אין.

תשמעי אחותי . בסלולרי, בקו של בזק, בהוט או בטלפון ציבורי דהוי דביק וזנוח בפינת אלנבי אחד העם. שם שם, ליד בית הכנסת הגדול. רק תשמעי ואולי ירד לך האסימון אחת ולתמיד.

נגמר אחותי. נגמר !!! חלפו שנתיים, הכתום הפך לאפור בא בימים משקיף אל חופי אנטליה עייף ומותש, ההתאהבות התנפצה אל סלעי עיקול נהר הגאנגה ברישיקש, קרוב קרוב לשנטי גאסט האוס ולנקודת המוצא אל טרק ארבעת הדקלים. הריגוש התאדה ונספג אל טרשי אדמת רג'אסטן הצחיחה, נרמס ונדרס בנעלי הראגפוטים מעוקלי הקצה. נגמר אחותי. נגמר. האמון ...זוכרת את האמון ? התעופף לו באוויר המזוהם גבוה גבוה מעל גגותיה של ג'יפור הרחק הרחק יחד עם עפיפוניי הפסטיבל בשלהי חודש ינואר.

די אחותי די. די לחזור כל יום הביתה, לבהות ברמזור באלוף שדה בואכה רח' הירדן ולתהות מה היה קורה אם, להריח אותו, להרגיש את שערו על פנייך, די אחותי, די... נמאס להם! תכלס! נמאס להם, לצפור לך ולשלוף אותך מתוך ההזייה. מה היה קורה אם... ומה היה קורה אם כן ?

הבנת אחותי ? הבנת? השיער, הגוף , נקודת החן בסנטר, השומה באגודל, הקעקוע המדוייק בצוואר...חיצוני אחותי. חיצוני. הצהרת כוונות מלווה באשליית ההתאהבות ההיא.

הבנת אחותי ? הבנת ? מה הבנת ? בראוו עליך ( כמו שרבקה הייתה אומרת )...הבנת שאת בורחת כשקשה. הבנת שאין אחר, כיוון שאין מקום לאחר. יפה אחותי. הבנת ...

עכשיו אחותי, תפסיקי. תפסיקי להקשיב, להזות, לבהות, להבין, להפנים, לחשוש, להכות על חטא, לתהות מה היה קורה אם כן, לשאול למה לא קרה, להזיל דמעה ולהחליף אותה בפרץ בלתי נשלט של צחוק, לתהות אם עשית כל שביכולתך, לענות שכן, לחזור בך ולבחון את ה"לא", פשוט תפסיקי. תפסיקי לחפש, תפסיקי לפחד, תפסיקי להפסיק ותתחילי. לחיות. לא באמא שלך. לחיות. פשוט לחיות.

תודה אחותי. אחותי את.