| תמיד ידעתי שיש לי לב חלק, בלי שערות. אני זוכר כאשר כל החבר'ה דברו על העניין השעירות שגופם מגלה ככל שהגיל עולה, אני צחקתי לעצמי שיש לי לב חלק. יום אחד החלטתי ללכת למכון מיוחד שמצלם לדוגמנות חלקי גופ פנימיים. התקשרתי וקבעתי פגישה עם בחורה בשם עירית לב קר, באמת מתאים לה לעבוד במקום כזה – לב קר. התכוננתי, התבשמתי, ואפילו סירקתי את השערות שעל ראשי, ככה יפה כזה, אני רוצה להגיע לפגישה מסודר, לעשות רושם.לעירית באמת היה לב קר, היא מייד אמרה, "חולצה הורד!", ולא חיכתה אפילו שנייה, דחפה את ידה השמאלית לתוך החזה שלי והחלה למשש את ליבי. היד שלה הייתה קרה ומסריחה מסיגריות, ובכלל עירית לב קר לא ממש הייתה נעימה, בדיוק כמו השם שלה, גם היד שלה הייתה מסוקסת למדי, והרגשתי כל יבלת ועור יבש שיש לה על היד משאירים צלקות על ליבי. קצת נלחצתי מהעניין ורציתי לשאול אם ככה נהוג לנהוג עם דוגמנים של איברים פנימיים, אבל עירית לא הרשתה לי להוציא מילה. לעצמי קיוויתי שהיחס יהיה כמו לדוגמנים של איברים חיצוניים, ועם היחס ה"קר" הזה ממשיך, אני אחפש מכון אחר. אחרי רבע שעה של מישושים וליטופים, עירית הודיעה לי שאכן יש לי לב חלק והיא מוכנה לשקול את האפשרות של בניית סט צילומים ללב שלי בכמה תנאים. הראשון, אני מתחייב בחוזה רשום לבלעדיות של המכון שלה. השני, אחרי החודש הראשון אני עובר לגור במכון. השלישי והמוזר ביותר, את החגים עושים אצלה... |