Present Perfect
כי החיים סקסיים להחריד, היצירה חופנת בנו רגעים והרגש, הוא חורץ בנו סימנים ומזנב בנו ליצור, ליצור ליצור.
(סיומת של ספר, לא משנה מאיזו עדה)
פוסטים פופולאריים
-
וידוי אישי - המלצה לסרט "הנרי וג'ון"
29/5/07 | 3996 צפיות
-
היום בו הכוכבים נפלו
13/6/07 | 1301 צפיות
-
Post Mortem
5/6/07 | 591 צפיות
-
קריסת קודש
24/8/07 | 1528 צפיות
-
מילון המונחים השלם: מאפיה, מאפיוזו
14/7/07 | 1812 צפיות
-
האיש הגדול ואני
12/7/07 | 1169 צפיות
פוסטים אחרונים
- אף לא מילה 26/4/09
- אישקטאינסופי 27/2/09
- מערג צרוף 25/1/09
- הזמנה חגיגית למשהו אחר 13/1/09
- הקשיבי לשינה הפועה שם 24/11/08
- Twilight Man, אתה כה חסר לי. 27/8/08
מילות פרידה להולכים
לימדו אותי לשחרר בחיים. אמרו שזו הדרך היחידה לא לחוש כבדות בכתפיים ככל שתוואי הגיל מצפין , כדי שנוכל ללהטט את החיים, כשאנו מהירים יותר מהם, ולא כפופים ודואבים מתרמיל עמוס בדברים מתים, שרק נדמים חיים ובועטים.
אז כך אני נפרד ממך, קל ומחייך. אמסגר את ההתכתבויות-תגובות-ריצודיכיף בינינו ושלך עם אחרים, בעינוגי-זכרון מוזהבים ולקיקים מהסוג הבלגי, המשובח. אתלה אותם בחדר אינסופי שם מחייכים אלי הבהקי החיים ועינוגי המחשבה שפקדו וחלפו מבעד לחיי, במדף, מעל לאח.
ומעת לעת, כל עוד נפשי בי, כשאעצום עיניים ואפסע לחדר, בו האח בוערת והנוף הניבט מהחלון, משקף תמיד את כל שרציתי ויקרה מחר, או שם אפגוש בך, ממוסגרת אך חופשיה, מציאותית עד כאב אך הזויה, שנונה, אל-גילית, וחסרה.
אז ... זה לא שיר פרידה, וגם לא הקיץ האחרון שלך. פשוט, הוספת פסיק אחד ע-נ-ק-י ביצירה הרציפה של חייך בחיינו, וכל שיש לעשות הוא ללחוש לנו בשנתנו, היכן תם הפסיק ומתחדשת הנביעה, ונמריא לשם, ונתרגש שוב, ונתאהב במרווחים שבין המילים ליוצרם. וגם, בעדינות בעדינות, ביוצרם.
מסעך לשלום, יפה הפרידה לך, בדרכה שלה. מוטי
(מוקדש באהבה ל- mai7 שהותירה רסיסים מנשמתה בין רוחות הקפה ודריו, אך יצאה למסע בעבור עצמה, וחייה האמיתיים. מוקדש גם לנמוגים מן הסמטאות בקפה, ומבית) |
תגובות אחרונות
-
גלית נעמן
בתגובה על אישקטאינסופי
-
נעמי ק
בתגובה על בחזרה אל הרחם, גרסה ביתית
-
רפאלה
בתגובה על תוואי חי במיץ גווניו
-
בלאק סמארה
בתגובה על אף לא מילה
-
שטוטית
בתגובה על משברים של חורף מתבגר
-
אילנה שמול
בתגובה על האומן הוא הציור או האומן?
תגובות (19)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
חזרתי...
אינספייר ידידי,
מילותיך מהדהדות בראשי,מלוות את עזיבתה של מאי.
בזכות מילותיך העשירות,ראיתי אותה מתהלכת אל המדבר.
אי אפשר להגיב לך אחרת מבלי להיסחף עם מילותיך.
העשירות,גם אתה,היכן אתה ? היכן מילותיך ?
האמת היא שדי חסר לי לקרוא את מאי.
רגישותה איזנה כאן את כף המאזניים.
ומרגיש אני,כי נוצרה תהום עמוקה שאת מילותיה רק מעטות יכולות לבטא.
הרוח תשיב אותה מן המדבר,אני בטוח.
במסה אחרת,עם תכנים אחרים אבל עם אותה אדרת.
וגם לכאן אני אשוב,אשוב שאוכל.
תודה.
ועוד תוספת מאלתרמן "להביט לא אחדל ולנשום לא אחדל ואמות ואוסיף ללכת"
יפה כתבת.
לא בטוח שאני זוכר מי היא אותי מאי מדוברת, אבל עדיין מכתב יפה.
ואם באסואוציאציות (ככה כותבים את זה?) מדברים. המשפט שאני נזכרתי בו (אל תיבהל, יש לי איזו בעיה במוח במה שקשור להקשרים): To does who about to die we salut you.
היישר מהאלבום של הדיירסטרייט.
אגב, הכותרת שלך הזכירה לי את המשפט המפורסם של הגלדיאטורים בזירות רומי העתיקה:
ההולכים למות מברכים אותך סיזר.
סתם, אסוציאציה שלא קשורה.
To love is to let go
מקסים. פשוט מקסים.
ומצטרפת לכל מילה.
מזדהה עם כל מילה -
תודה לך מוטי - על מילים כל כך יפות -
תודה לך מאי - שבמשך 4 חודשים שיתפת אותנו בים של רגשות - ופיזרת לנו אבקת כוכבים ואבקת פיות שיכולנו לשזור אותם ולהתעטף בהם - ולא נשכח את הילת הירח שהאירה לנו ותמשיך להאיר את כל הדרך הלאה.
תודה !
תודה, ניצה. את חיננית אפילו בטוקבקים. גם תרחיש לבבי הוא תרחיש אפשרי והיצירה, כפועל, כופה את נביעתה או גוויעתה, על יוצרה. אני מנסה שלא, אך לא בקי בחוקיות הפנימית שבי, עד כדי שליטה.
תבורכי, ולחיי יצירה משותפת.
יפה , מרגש , נאה, מחמם מקום לא מוכר בישראליות הנפוצה ששכחה את עצמה לדעת ולעתים אף איבדה מילים חשובות כמו פרגון ואמון.
... הייתי כותבת להולכים ולא מההולכים, כדי לא ליצור עוד תרחיש לבבי בקרב קוראיך ואני ביניהם.
יש לך נשמה גדולה ומטען אין סופי של מילים ליצור.
תודה
הי יקירה,
תודה. היא לא עצבות, אלא זיכרון הווה מתוק, שפשוט מוקפא.
ובאשר לי, לשקול אפשרויות בא מהראש. אני בא מהבטן, מהתחושות, והן שמתוות נתיב לי ולא להיפך. אני מקווה לעצמי שהתקופה וענני השמים יתבהרו. באהבה, מוטי.
הרגע חתמת. כיף להחליף מבטים בקפה.
אני כל כך אוהב אותך, ננסי שלי, שאראה לך עד כמה בחדר סגור ללא חלונות :)
העיקר שאתה בא לביקור.
מוטי אתה מוכשר
כמה יפה כתבת
ומעת לעת, כל עוד נפשי בי, כשאעצום עיניים
ואפסע לחדר, בו האח בוערת והנוף הניבט מהחלון,
משקף תמיד את כל שרציתי ויקרה מחר,
או שם אפגוש בך, ממוסגרת אך חופשיה,
מציאותית עד כאב אך הזויה, שנונה,
אל-גילית, וחסרה.
היא בטח שמחה גם אם נשארנו כאן עצובים...
אבל לא נוותר עלייך בקלות אז שלא
תרמוז רמזים שגם אתה.......שוקל אפשרויות
רק יכול לחתום יחד איתך, מתחת למכתב זה.
באהבה למאי.
ואתה,
כל הכבוד גבר.
נשמה עשירה,
סליחה, אבל המשפט הפותח "לימדו אותי לשחרר בחיים..." זה אחד הוידויים המצחיקים שקראתי השנה. מקווה שגם לימדו אותך לפתוח את החלונות לפני.
המיתולוגית, למרווחים שבין המילים שלך יש משמעות נעימה שמדגדגת בגב ועושה נעים.
העת לא נאה לי, והכתיבה אינה הפרי הבשל ביותר בעיתות שכאלה.
ברם, את המעט שיש ברצוני לתת כרגע, אני מעניק לאחר.
תודה לך, ונשתמע.
מוטי
תודה. לעצבוני, אני לא רחוק כל-כך מזה.
את מקסימה.
הָ-שארת(י) - רוח שאתה,
שיכול להשאיר ולהושיר ולהרשות
שיכול השארתו בשיר גם ב-(רוח)מדבר
שיכול (=להכיל) נתיבים אחרים להולכים
אשריך.
אשריי שיכול לקרוא אותך עוד.
שאר הרוח שאיתי.
תודה...
איזה מכתב פרידה יפה.
לרגע חששתי שאתה הוא שהולך...