הייתי אוספת את פיסות חיי ורוקמת לך חיים.

הייתי מרווה את לילותיך בנשיקות וספורים.

את כמו ארץ ועוד ארץ ועוד ארץ בעולמי.

את אהובתי,השמים שלי,כל כולי,וכל מכל.

נפשך קשורה בנפשי בחבלי עבותות.

אני האין בתוך היש שלך.את מדברת

ללא מילים.מבטך מפלח את לבי כמו

חצים.את זכרון פועם בים של שכחה.

את נשגבת,אומרת הודיה כאמא עילאה.

את אלומת אור גנוז המאיר לי את דרכי.

את היא לי גם בעתיד מזמן עבר.

את ההתנסות המבורכת של חיי.

לבי יוצא מכסופים אליך,עד כלות

הגוף.עד כלות הנשמה.אני איתך

מעולם ועד עולם.רק הגשם יורד

עכשיו,ושוטף את שתיקותי.

מוקדש בסגידה לאהבת חיי.