בדממת הלילה, לא בת-קול ולא אושה תשמע בכייתה.
ותפרוץ מתוככי לבה ותחנק בזוב דמעותיה.
ועדיין דוממים ועומדים, ארבעת הכתלים ולא שעו לתפילתה.
וזעה הדלת וחרקה עלי ציר.
ותופרע דממת הלילה וכרעם תשמע החריקה.
ומלאה אותה הספה והכר מלא דימעותיה, בוהה תוהה מביטה ולא יודעת היאך,,,
וכל זאת בדמי הלילה, לא בת-קול ולא אושה, רק נשמעת בכייתה, עטופת יגון וחלחלה.
ומבעד לחלון, מחרכי התריסים נראה חציו של הסהר. מבהיק בלובנו וקורץ והילת זוהר סביבו.
ומביט כשואל,,, על מה ולמה תבכי בת-עלומים?
ולא זעו אמות הסחפים ונעו ענפי האילן ונצצו אגלי הדמעות.
וכל זאת,,, בדממת הליל, עת הכל נעשה חרישית.
בוכה היא ללא מעצור ולא תוכל הרדם.
וקרצו כוכבים ממרום, כאומרים,,, למה תבכי בת-עלומים?
לא רחוקים אלו הימים ויבוא,בן האבירים. ותשמע הנערה, ואט אט תכנע לתנומה ותרדם והחיוך שב לשיפתותיה. {כל הזכויות שמורות לכל התכנים שלי(c)}* |
מייאוהאוס
בתגובה על ***עץ-החיים***בתלת מימד*
תגובות (10)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
***חן חן לך ג'ודי***
מתוך הבכי
באה הדממה
מתוך הכאב
בא השקט.
***הרבה תודה,לאה יקרה***
ואט אט תכנע לתנומה
ותרדם
והחיוך שב לשיפתותיה.
בני, חבר יקר שלי, איזו אופטימיות מקסימה.
אהבתי מאוד את כתיבתך
תודה על היופי ו*
לאה
*
**תודה לך אסתר,לתשומת ליבך למילים שצויירו***
לבניל'ה היקר!
הלילות סופגי דמעות , במיוחד שהן בין כתלים, ואיש לא רואה.
אבל החיוך בסוף השיר... תקווה ליום שיבוא.
תודה לך
*
אסתר
*לאני 3*,,,מהאני הפנימי שלי,נשלחת ברכת תודה*
מרגש מאד בנימין..
והמון מסתתר מבין השורות...
הגיעה השעה להוציא את כתביך מהמגירה ...:-)
אור ואהבה
צילה