חוסר המחויבות, השאנטי של לפני והרוגע של אחרי, המחשבות על מה יהיה, הציפיות, הכריות והסדינים. כן, וגם השמיכות. ושיהיו מנוצות שוות. אחרת מסכנים יהיו החבר'ה משירות החדרים. ואסי לוי- לא. זה לא אישי. איי לייק יו דווקא ורי ורי מאצ'.

אז בא לי.

בא לי מטוס ובא לי דרכון ובא לי שש שעות טיסה בלי לישון.

ודיוטי פרי מתאים לי וכרטיס אשראי שמגדיל לי (את המינוס),

וגבר שנשען "במקרה" על כתף ימין ונייד שמבחירה 24/7 לא זמין

והנה הגענו, נוחתים עוד דקה והלב שלי קופץ, ו-ואללה- הנחיתה רכה...

ועכשיו בא לי יותר מהכל להריח את הריח השונה כל-כך, האחר. משהו מסתובב לו באוויר, לא מובן, בלתי מוסבר. אני שם. אני כאן. שם.

גם לפני שנה וחצי הרגשתי את ה"בא לי" חזק. ממש חזק. אז נסעתי לי ביי מיי סלפ ליוון, לגמרי בספונטניות ופגשתי לי אל יווני בדמות צייר שהכרתי במלון. זה בהחלט היה שבוע מדהים וחוויות שלעולם לא אשכח. יצאתי משם כמו מתוך עלילת סרט הוליוודי קיטשי עד אימה. בלי האימה.

אחרי חודש נסעתי לחבר טוב בלונדון. ביג בן חיכה לי כמו גדול וארמון באקינגהאם, מה אגיד לכם, לא בדיוק דומה ל"ארמונות היכל דוד" בואכה קרית גת. זו הייתה הפעם השנייה שלי בלונדון. פעם שלישית פיש אנד צ'יפס. ( לגמרי הומור בריטי, אה? טוב,  אני מנסה להיות שנונה. תנו קרדיט בחיאת רבאכ).

ומאז כלום. נאדה. נייט. נו. מוש.

אף אחד לא שואל אותי אם ארזתי לבד, זה הפך להיות מובן מאליו.

אף אחד לא מציץ לי בתמונת הדרכון ורואה איזו כוסית הייתי לפני חמש שנים.

אף אחד לא מחליף לי סדינים כל יום או שומר לי את מפתח הבית בקפידה.

ואף אחת לא מציעה לי ארוחת ילדים ומטלית לחה עם מיץ תפוזים.

עכשיו החלטתי שזהו, אני מחפשת את היעד הבא. האמת, שבא לי שוב לונדון אבל שוחחתי עם עצמי שיחת עומק כנה והגענו (אני ועצמי) למסקנה, שאני חייבת להגיע למקום חדש שמעולם לא הייתי בו.

את כל המידע-חו"ל שלי אני שומרת בתיקיית "חו"ל זה פה ממש ממול" בכונן C.

את כל המידע אני לוקחת מאתר "למטייל" , שם יש לי כרטיס בו אני מעלה טיפים, תמונות נבחרות מימי יוון ולונדון ובהמשך אכניס סרטי וידאו וכל מיני גוד סטאפ.

מה שמגניב באתר הוא, שכל קליק שלכם על תמונה, טיפ, סרטון וכל תוכן שאני מעלה שם, מזכה אותי בנקודות וכל כמות של נקודות מזכה אותי במתנות. כן. תיקלטו. לחיצה שלכם על הלינק, היא הדרך אל המתנה שלי. ואתם יכולים גם כאילו דה לפתוח כרטיס ולהעלות תכנים.

אז אחרי שנה ללא מטוסים, ללא דרכונים והמתנה ניצחית לדייל שווה שיעניק לי שתי מנות חמות וספרייט-לייט,  אני מצפה מכם למעט רחמים ולעידוד חברי ואוהב.

תזכרו! קליק אצלי בלינק!

ותחשבו על זה....

(אחרי שתקליקו כמובן על התמונות שלי  ותדרגו אותן הכי גבוה ).

הבאנו שלום על לחם ונוטלה.