אמרו לי לחפש מישהו.

נתנו כתובת בברצלונה.

הגעתי לרונדה.

לא מצאתי את מה שחיפשתי,

אבל מצאתי טוראדור.

יותר נכון ישבן של טוראדור.

ישבן מפואר. פלא ממש.

במיוחד עבור אחת כמוני, שכבר שנים בוחנת אותם מהזווית הזאת.

בהתחלה, זה היה חיוך, במוזיאון המקומי,

 כשהוא הביא לשם תלבושת חדשה.

אחר כך היו מבטים, במסעדה הקטנטנה שליד הזירה.

ואז הוא שלח ורד והזמין אותי לראות מדידה.

ולא- חוץ מהנאה, לעיניים, לא היה כלום.

כי למי יש סבלנות לחכות עד שיוציא את הפלא מתוך התחפושת ההדוקה הזו

במיוחד כשבדרך צריך גם להתפעל ממה שהוא עושה לשור האומלל.

ועוד בספרדית.

אז נטשתי,

אבל הפלא נשאר...