נזכר ששמעתי פעם שהצחוק יושב על יסודות של עצב, והאנשים המצחיקים ביותר הם אלו שיכולים לחוות עצב עמוק. ואתמול אמרה לי מישהי יקרה שאני מצחיק אותה נורא, ואני האדם הכי מצחיק שהיא מכירה. ואני בעצם כל כך עצוב, עד היסוד. סוג של סחף שדוחף אותי למטה. שוחק לי את הנשמה ועצוב לי ובודד לי עכשיו, בודד כזה שאם הייתי מצליח לבכות הייתי בוכה עד אובדן הכרה.
אז אלך לפתוח לי בקבוק חדש של וויסקי, לשבת קצת מול הגשם ולדלל את המחשבות עד שארדם, כדי שאוכל להצחיק ולהיות משען לאלה שסביבי גם מחר.
לילה טוב |