במשעול המוביל אל הנהר,
אל מול קרני השמש העולה,
זלגו אז דמעותיי וזרמו מתוך עיניי
כשראיתי את דמותך הצלולה,
הלילה ירד אז במהרה,
ומהעולם ברחה השמחה.
לאן נעלמה האהבה,
האהבה שהייתה, הייתה כה טהורה.
דמותך אל מול עיניי אהובתי,
אני קורא אל הלילה האפל.
ושומע את קולה, וּדמותה אליי עולה,
ורואה את יופייה כאריאל.
הלילה ירד אז במהרה,
ומהעולם ברחה השמחה.
לאן נעלמה האהבה,
האהבה שהייתה, הייתה כה טהורה,
ואני חושבת ואני זוכרת,
איך הכל היה מושלם.
איך רקמנו שנינו, איך חלמו עינינו,
חלומות אל מול הים.
איך רקמנו שנינו, איך חלמו עינינו,
חלומות אל מול הים,
ואני חושבת ואני זוכרת,
איך הכל היה מושלם,
הלילה ירד אז במהרה,
ומהעולם ברחה השמחה,
לאן נעלמה האהבה,
האהבה שהייתה, הייתה כה טהורה,
חלפו ועברו להם ימים,
לא שבתי אז עוד לראותה,
אני חי לי את חיי, ודמעות בתוך עיניי,
מול פניי, תמיד עולה דמותה.
הלילה ירד אז במהרה,
ומהעולם ברחה השמחה,
לאן נעלמה האהבה,
האהבה שהייתה, הייתה כה טהורה...
® יוסי מל ©
®רוית ששון©