פנסיך מאירים לי את הדרך, מטילים שובל אור לבן, על פני ים סוער. בידיי מפת דרכים בלויה, מכוסה עקבות, אתה את הגלים שובר. כשדעתי על סף טביעה, חומך הוא לי חוף מבטחים. אך לפיתת דיונון אותי שולחת למסע נוסף במי ים גועשים. הלומת שיכר, טרופת דעת, אני שבה אל חיקך, רב חובלת בימיי, פקודתך בלילותיי, מקועקעת בדמותך.
|
תגובות (17)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מעולה.
:)
מדהים
איך שאת יודעת לנווט בין הגלים.
לאחר סערות רבות במשך ימים ארוכים,
המגדלור יוביל אותך לחוף מבטחים,
בכל ים סוער,
חשוב שיהיה עוגן בטוח.
יפה כתבת.
בשמחה תמיד נהנית לבקר אצלך :-)
חזרתי לככב כי רק בלילה קיבלתי חבילת כוכבים
חדשה מהאתר :-)
שבת נעימה ומהנה
יפעת
קטע הזוי. לא הכרתי את השיר ההוא ואחרי שהגבת חיפשתי ומצאתי שני שירים.
האחד של מיקה קרני והשני של יהודית רביץ - התוכן מאוד מזכיר :-) מצחיק.
תודה יקרה על תגובותייך.
יוו כמה חיכיתי לכתיבתך הענוגה .
שיר מרגש ומסקרן ....
תמיד ראיתי במגדלור משהו רומנטי
אולי בגלל השיר המיתולוגי העתיק ההוא ...
ושירך אף הוא רומנטי ויפה .:)