חלומות סובלניים
\"כמה סוכר שלא תשימי בקפה הארור הזה, הוא לא ימתק לך\". כך התחיל הקול בראשי את הבוקר שלנו יחד. \"תבחשי חזק ככל שתוכלי יקירה. שפכי את כל צנצנת הסוכר לתוך הכוס הכחולה שלך ועדיין. לא ימתק לך\". מביטה סביב, לראות אם מישהו מלבדי שומע את הקול הארור הזה, כאילו שאני לא יודעת את התשובה...
\"לא ימתק לך\" אמר הקול. ואני האמנתי. עדיף כבר בלי סוכר, לפחות לא תתאכזבי, דיברתי לעצמי, בלי קול.
תמצאי את אושרך בדברים אחרים היום ילדה. תשתי תה.
פוסטים פופולאריים
-
ערמת מחשבות לא מקופלת.
11/7/08 | 3666 צפיות
-
שאריות של החיים
11/8/11 | 2334 צפיות
-
אחד מהבטן
2/11/09 | 1064 צפיות
-
מרוצת הזמן ומשמעות הגעגוע
24/10/12 | 2036 צפיות
-
אחת על אחד. אלוהים ואני. שיחה בלי כפפות.
20/6/08 | 3434 צפיות
-
הפקרות מקודשת
14/3/08 | 2346 צפיות
פוסטים אחרונים
- מרוצת הזמן ומשמעות הגעגוע 24/10/12
- אישה חרסינה 8/2/12
- אומרים שתכף... 24/12/11
- או שזה הזמן למות 21/12/11
- מאוחר מידי 29/9/11
- שאריות של החיים 11/8/11
"רֵד"
| ** וכדי להרגיש בכלל וגם קצת יותר קרוב למילים, play. זהו. רק זה. תודה :) "רֵד" הייתה צועקת לו. "רֵררד". ככה. שנים. בהתחלה בלב, אחר כך בקול, בשקט של הלילה בים, כשהייתה בטוחה שאיש לא יכול לשמוע. "רֵד" התחננה, "רֵד". לימים, כשחשבה שכל מה שמפריד בינה לבינו הוא הד קולה ובעיות בתקשורת, הרחיקה עד ללב המדבר. שם לימדו אותה, שלצעוק זה בסדר ולמדבר ממילא לא אכפת. שם, במדבר ההוא, היא למדה לצעוק באמת. בתוך הצהוב ההוא, היא לא רק צעקה אליו, אלא ניהלה איתו שיחות של ממש, מצהוב אל צהוב. "רֵד" צעקה עצמה לדעת, כאילו כל קיומה תלוי בצהוב ההוא. "בבקשה, רֵד". כלום לא עזר. לפעמים, הרגישה כמו דמות בסרט ישראלי ישן שראתה פעם, שצעקה ללא הרף לאהובתה: "אוולין אל תלכי". אוולין כמובן הלכה. גם הירח שלה, כמובן, לא ירד. "אגדות זה לא באמת", היא כתבה פעם, ולכן לא היה אף מלך שכינס את כל יועציו המלכותיים בדיון חירום על "איך להוריד לנסיכה את הירח, על מנת שלא תכאב כל כך" ומאחר שהכירה כבר את כל סיפורי האגדות, שום ירח משתקף בדלי של מים, לא היה מצליח באמת, ללטף את הכאב ההוא. לימים, היא השאירה את המדבר מאחור, את הירח למעלה, וחזרה לעיר אחת, רגילה לגמרי, בה הירח רחוק ואסור לצעוק יותר, לפחות לא בקול רם ובטח שלא לירחים צהובים בשמיים. מה שלא ידעה, שבלי משים ניטע בה, בליל אהבים אחד, זרע של שמש בבטן. דווקא היא, שכל חייה ביקשה לה את הירח, הרתה לשמש. הריון של שמש, לאישה של ירח הוא כמו קיצ באמצע של חורף. אישה אחת של לילה מסתובבת כל היום עם שמש בבטן. היא ידעה שהוא יודע. ידעה שאת האהבה ההיא שנבטה בה בלילה ההוא, צהובה עגולה ומאירה, הוא שלח לה. משאיר אותה צהובה כמוהו, אך מכוון אותה, במעגל ירח מושלם, מחושך לאור. משחרר אותה לחיים. רגע לפני שתיפרד ממנו, היא ביקשה ממנו לבוא לחגוג איתם. מאז ילדותה חלמה לראותו לבוש חגיגי, מתארגן ומסתרק, ובעיקר, לשמוע איך הלילה אומר לו: "אתה קירח" וצוחק... היא הייתה הכלה הכי מאירה שראיתי. מלאה אור, אהבה וירח אחד שהביט עליה מלמעלה חגיגי מסורק ומחוייך. בבטן נחה לה שמש כמעט בשלה להיוולד ובלב אהבה אחת בשלה לגמרי. |
תגובות אחרונות
-
עושה הנפלאות
בתגובה על שאריות של החיים
-
רו"ח עובד חקלאייעוץ וחונכות פיננסית
בתגובה על
-
נובר
בתגובה על מרוצת הזמן ומשמעות הגעגוע
-
בא מן השתיקה
בתגובה על
-
77777777
בתגובה על עכשיו ככה
-
הולמס
בתגובה על כחול.
תגובות (39)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
השאירי אותו שם למעלה. עדיף.
חוץ מזה, אם תרצי, תמיד אוכל להפגיש ביניכם. זה לא חייב לקרות לפני גיל 20.
:-)
כמה יפה הכתיבה שלך.
תודה
שהזכרת לי שעדיין יש דבר כזה
שנקרא רומנטיקה...היא לא משה מן העולם..
היא חיה וקיימת בלבבות של אנשים כמוך וכמוני..
ובטח בעוד לבבות של רבים אחרים..
רק מה -היום עם כל הבלבול החומרי,
אנשים מדחיקים את הרומנטיקה ולא מבטאים
אותה כמו פעם..יותר חושבים על אינטרסים מאשר
על רגשות וביטוי רגשות...
גם השיר מתאים מאוד..אותי הוא זורק בערך
15 שנה אחורה..שנת 94 מועדון ה"פאנץ ליין"
הייתי מלצר מזמר שם וזה היה אחד השירים
ברפרטואר הקבוע שנהגתי לבצע...
מוזר איך הזמן טססססססססססססססססססססססססס
השמש בבטן של מאטיס....
מאירה תמיד.
לירח יש גם צדדים חשוכים.
מדהימה שכמוך.
הכתיבה שלך מרתקת.
שמש בגבעון דום... וירח בעמק איילון (שעה נסיעה מהמדבר...)
אוהב את כתיבתך. החיוך עדיין זורח
צודקת. חטאתי בחטא ממנו אני סולדת.
הרגתי את המחבר(ת).
:)
מות המחבר אהובי.
אבל אני אשאל אותה מה היא לוקחת :)
חזרת לכתוב דארלינג, ובגדול.
תזמיני לי מנה כפולה ממה שאת
חווה כרגע :)
יופי..
איך אני שונאת את ה- אין לי כוכבים הזה !
לא יודעת למה בוכה כעת בטקסטים . שני האחרונים שקראתי.
את נהדרת דינורה.
*
יפה לך
משהוא כתב רד בול
יילו בול (צהוב) צקרת הסולר פלקסוס
יפה ומרגש.
אם ''חולה אהבה בשיכון ג'' נכנס לקטגוריה של סרט ישראלי ישן, אז אני כבר כנראה ממש סוס מת.
דינורה
מקסים כתבת
ואני נהניתי
תודה
וערב נפלא
מקסים
כל כך רחוק, ועם זאת, כל כך קרוב.
תמשיכי, תודה :-)
גלולת אהבה המילים שלך כאן.
הורדת לי אותו, לגמרי.
אהבתי
מלאכת מכשפת
את לא מבינה כמה ריגשת אותי
הרגשתי שהמילים יוצאות מגרוני
כתבתי פעם שיר פעמיים ילדתי במדבר
וכשאני קוראת אותך אני מצומררת מעוצמת הרגשות שזה מעלה בי
הדימויים נהדרים
והכתיבה נהדרת
תודה לך על החויה
קשה לי להתרכז כי יופייך עוד מהממם אותי.
קשה לי
כתיבתך יפה ומקסימה יקירתי!
כמה יפה!
אהבה את הירח
והרתה לשמש...
עד לקטע של הזרע הצהוב
הבנתי הכל את הרי יודעת
שאני יודעת
אבל נתקעתי בצהוב
צהוב זה דבר זורח
אז מה את זורחת עכשיו
כנראה שכן
ואם זה כך את יודעת
שאני שמחה בשבילך
ואכן הפוסט הזה
נותן תחושה של זריחה
אבל תדעי שגם הירח זורח
הכל ענין של טעם
לאב יו המון :)*
ק ו ס מ ת
פיייייייייייסאמק , דווקא צהוב ??
לא מתאים לי הצבע הזה
אולי נתפשר על פאייטים זהב ?
לפעמים הירח אי -שם למעלה
כמסתתר ובורח
משחק מחבואים
מאכזב אוהבים
רגע לפני שתפרד ממנו
אל תתן לענן את עצמה להסתיר
חלפי על פניו והמשיכי להאיר .
במעגל ירח מושלם
(different)
אורחת הכבוד את.
תוכלי לבוא בצהוב?
מקסיםםםם :)
יה ירח יה ירח מה עשית.. :)
שמת לב ששתינו כתבנו על הריון ?
רק מסוג אחר ??
שלך ~~ יותר יפה
אפשר לבוא לחגיגה שלכם ?
נראה לי שזה ירים אותי למעלה ...
מילה אחת..
מ ר ג ש ..
מקסים.
תענוג לקרא.
נפלאה.
כותבת נפלא.
מרגשת פלאים.
נ פ ל א ה
כל כך אוהבת אותך