הזמן, הווה
פוסטים פופולאריים
-
נשארת יופי של זכרון
31/7/07 | 1082 צפיות
-
ואיך אתה עכשיו
23/7/07 | 847 צפיות
-
1,2,3 נסיון לכתוב בחרוזים
4/4/09 | 1662 צפיות
-
מרים לוקחת את החיים שלה בידיים
31/8/07 | 1175 צפיות
-
שמואל א
19/11/08 | 976 צפיות
-
חרדה
18/11/07 | 2155 צפיות
פוסטים אחרונים
- לא מצליחה למנוע את הבלתי נמנע 17/5/09
- 1,2,3 נסיון לכתוב בחרוזים 4/4/09
- על מוזיקה וכל מיניי 4/12/08
- שמואל א 19/11/08
- פעם ראשונה שהשתכרת 9/3/08
- החלק שבו את עוזבת את הבית 24/12/07
כדורים
באותו יום הייתה שם ממש המולה, מישהי שוב עלתה לגג, תכננה לקפוץ, היא לא עשתה את זה בדיסקרטיות, פשוט לא הפסיקה לצרוח, כל החולים צרחו ביחד איתה, הצוות תפס אותה והיא נעלמה מטווח עיננו, הוא יושב מולי ואומר לי שבטח ישלחו אותה עכשיו לטירה ובטח יקשרו אותה. הוא לא מסתכל עלי שהוא מדבר, הוא בוהה באיזו נקודה לא ברורה מימיני. עכשיו הוא כבר מאוזן ככה הרופאים אומרים, בקרוב הוא ישוחרר. הוא והמרשמים, כמה כדורים הילד הזה צריך לקחת בשביל להשתיק את הקולות האלו, הוא לא מתלונן, לא כועס, הלוואי שהיה, הוא רק אפאטי. מעכשיו יהיה תלוי בכדורים האלו כל חייו, יתמודד עם התופעות לוואי שלהם, והם יהיו השותפים שלו במלחמה נגד הקולות. הם עושים אותו רעב, הוא כל הזמן רעב. הבאתי לו שווארמה, כמו בפעם הראשונה שביקרתי אותו. אז הקיא את הכול, עכשיו הוא אוכל בתאבון רב. הוא רוצה שנלך לעשות טיול בבת גלים, כבר הרבה זמן לא ראה את הים. אנחנו הולכים לאורך הטיילת וחוזרים אותה, אומר לי שעכשיו כיף לו, אבל רק לרגעים. אחרי שלושה חודשים הוא יחזור לחיות בין השפויים, רק לראשונה לא יחשב לאחד מהם, ואולי בעצם אף פעם לא היה אחד מהם, ומי כן היה. לפני שלושה חודשים דיבר על הקולות האלו, או יותר נכון כבר לא הצליח להסתיר אותם הם הפכו לצעקות של ממש, הוא הסכים להתאשפז מרצונו. נשלח לטירה למחלקה סגורה, פחדו שינסה לפגוע בעצמו, הוא באמת רצה, הורידו לו את השרוכים מנעליי ההתעמלות, והתחילו עם התרופות, במלחמה שהתקיימה בראש שלו הוא לא השתתף, הוא היה רק קורבן. שהתחיל להסתמן ניצחון של הכימיקלים העבירו אותו למחלקה פתוחה, שם זכה לטיולים במתחם, מכונות השתייה נראו לו אז המקום הכי שפוי שהוא יוכל להגיע אליו היי פעם. והמלחמה בראשו המשיכה. כשהיה קטן סבל הרבה מכאבי האוזניים אמא שלו נתנה לו תרופות עם טעם לוואי, הוא לא רצה לקחת אותם, היא שאלה אותו מה הוא מעדיף טעם מר לכמה שניות או כאב אוזניים להרבה זמן, ולא ידע מה לענות לה, בסוף לקח את התרופה עם מיץ פטל שהכינה לו המיץ המתיק את המר, גם עכשיו הוא לא יודע, והוא כבר לא אוהב יותר מיץ פטל. שנקרו תוצאות ברורות לטובת הכימיקלים העבירו אותו למחלקה הפסיכיאטרית ברמב"ם, ותיכף ישוחרר הביתה, זאת כבר תהיה סוף המלחמה. אז תתחיל מלחמה אחרת, הפעם יאלץ להשתתף בה, הוא יצטרך להלחם בשביל להשתתף בה, זה הסיכוי שלו לנצח, הוא ינצח, הילד הזה תמיד היה ווינר. עכשיו הוא אומר לי שצריך לחזור, זאת השעה שלו לקחת כדור, שהיה ילד חלם להיות כדורגלן. |
תגובות אחרונות
-
boldy5
בתגובה על לא מצליחה למנוע את הבלתי נמנע
-
א-ל-י
בתגובה על 1,2,3 נסיון לכתוב בחרוזים
-
מקדג
בתגובה על Grant Lee Buffalo - Fuzzy
-
מה אני מבין
בתגובה על שמואל א
-
המלך שלמה
בתגובה על חרדה
תגובות (13)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה ארז
שירי...מדהים!
היי
תודה
הם באמת לא זקוקים לרחמים, רק לסבלנות והזדמנות בחברה הרגילה (או הרגילה כביכול) למרות השוני (שדרך אגב לא תמיד מורגש)
בניגוד למר אמסטל אני לא נוהג לרחם על אנשים סביבי כי זה רק הופך אותם ליותר מסקנים.
כתוב מדהים ,מרגש ונוגע ישר באמצע של הלב.
וואו.. איזו תגובה מושקעת
קודם כל תודה רבה, ממש נהנתי לקרוא את התגובה, וזה נורא מחמיא.
אחרי הצהרות כאלו אני חייבת להשקיע יותר
הופלהה, איזה יופי. אשכרה. ואני הולך להצביע כאן ברגליים מעכשיו ואילך. בלי פתק מהרופא, אם לחזור ליופי טופי של הסיפור העצוב שכתבת (אני נשמע קצת מזוכיסט, כן, אני יודע, אבל מה לעשות והפוסט שלך גם נוגע בלב וגם מקסים את הלב ביחד!). וחבל מאוד שלא נשארו לי כוכבים להיום, זה הדבר הראשון שניסיתי לעשות בסוף הטקסט שעשה לי תזוזה בלתי רצונית של הלב שהתחיל להתקמט מתחת לחזה. וואלה רחמנות עליו כמו שאומרים. וגם על זה שבסיפור שלך, שלא פירטת מי מה מו הביא אותו באמת למצב הבכי רע שלו, וזה מסקרן מאוד. מה שלא יהיה, האני, בקשר לכתיבה שלך הכול בכי טוב. ואני שלך מעכשיו, שתדעי!
תודה לך.. ערבי בלינצ'ס? איזה רעיון מגניב. נראה לי גם אני אעשה ערב בלינצ'ס ויין.
וכן יש המון כאלו בחברה שלנו, אבל מי באמת יודע מה זאת שפיות ואיפה עובר הגבול...
אך ליבי ליבי ניצבט...לא יודע אם זה סיפור בדוי או אמיתי אך יש לא מעט שכאילו בדיוק, ממש פה בחברה הנהנתנית שלנו.
אבי הפסיכיאטר המיוחד תמיד אמר...
"תקשיבו למשוגעים, הם אומרים צאמת"
הוא קורא להם תשושי נפש ועושה איתם ערבי בלינצ'ס
איזה הונגרי הוא.
טוב ברכעות לשנה שפויה לכולנו
עדי
ולך...תודה, לא קורא הרבה אבל הינה משו חזק
תודה רבה לך שיר
המשך? בהמשך :)
מצויינת
מרתק ומסקרן. אחכה לחידוש הסטוק שלי.
נכון שיש המשך? בבקשה?
תודה רבה לך :)
כרגיל את כותבת נפלא,ברור, ולכאורה ..אובייקטיבית ונטולת עמדה.משאירה לנו את ההתמודדות .
הרבה עבודה לראש וללב .