כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    חינוך דרך הטבע

    בשנת 1632 קבע יוהאן עמוס קומניוס את עקרון היסוד של החינוך המודרני: חינוך הכול לכול, וטען כי הדרך לממש זאת היא בדרך הטבע. אך מהי הדרך הטבעית להוראה וללמידה?
    זו שאלת הבלוג.

    "לפי ההזדמנות, על פי החומר שבא מהתלמידים עצמם"

    9 תגובות   יום רביעי, 18/11/09, 13:16

    אידלסון

     

    "נפש הילד דורשת שלמות ושלמות זו צריכה למשא ומתן. הילד מוכשר לספוג לתוכו כל מה שנמצא בסביבתו ולכן העיקר להביאו לידי מצב כזה וסביבה כזו שמהם ירכוש לו בעצמו את הנחוץ. היוזמה צריכה להימסר כולה בידי הילד ובית הספר רק מוביל את הילד הלאה, קדימה על דרך התפתחותו.

    הילדים צריכים לייצר, לברוא ולעבד הכל מעצמם ואנחנו המורים צריכים רק להובילם, להביאם לתוך חוג כזה, שממנו יינקו את הנחוץ להתפתחותם."

        

     

    דברים אלה כתב המחנך דוד אידלסון (בתמונה), ביומן אישי שניהל בשנת 1915 תוך כדי עבודתו כמורה במושבה הרטוב.

       

    דוד אידלסון נולד באוקראינה בשנת 1891, ובגיל 15 עלה לארץ ישראל. למד בסמינר למורים של חברת 'עזרה' בירושלים, אך לא השלים לימודיו כיוון שהיה פעיל במאבק למען השלטת העברית כשפת לימוד בסמינר ('מלחמת השפות' 1913). השלים את השכלתו באירופה, וחזר לארץ ערב מלחמת העולם הראשונה. עד 1928 עמד בראש קבוצת מורים מחדשים, בשלושה ניסיונות חינוכיים: בהרטוב, בתל אביב ובבית אלפא. אחר כך השתקע בתל אביב וניהל מעון לילדים עזובים. 

       

    הרטוב הייתה מושבה בסמיכות לכפר הערבי ערטוף, בקרבת בית שמש. כיום מושב נחם. נוסדה לראשונה בשנת 1895 בידי יהודים יוצאי בולגריה. עברה מספר משברים, ולבסוף פונתה וננטשה למחרת הכרזת העצמאות (מאי 1948) עקב תנאי הביטחון הקשים. 

       

    היומן של דוד אידלסון כתוב במחברת, נשמר בארכיון לחינוך יהודי (אוני' תל אביב). ומובא בדפוס בספר: חינוך חדש בארץ ישראל, שמעון רשף, ספרית הפועלים 1985.  

        

    בשנים 1915-1917 היו בהרטוב 32 ילדים, מחציתם בגיל גן. לבית הספר הוקצה צריף ובו שולחן אחד ושני ספסלים.

    אידלסון ביסס את עבודתו על יצירת מצבי התנסות לילדים, כשההוראה עוקבת אחר העניין שמגלים הילדים בעקבות התנסותם. בעיקר:  

     

    שיחות: "מהיום הראשון לבוא הילד לבית הספר מרגילים אותו לשתוק ולהקשיב לדברי המורה. אנו צריכים לתת לפעוטים לדבר כאוות נפשם [...] הילד רוצה בעצמו לדבר מה שהוא חושב ולא מה שהמורה חפץ. המורה צריך רק לנהל את השיחה. בשאלה קצר, במלה אחת אני מעוררם והשיחה נמשכת."

     

     ציור, כיור ומלאכת יד: "מי שראה ונוכח בעבודה או יותר נכון השתתף בעבודה יודע ששיעור כזה נותן לתלמיד יותר משעורים לפי הסיסטמה המקובלת. [...] זה שואל, זה חפץ לדעת את חוות דעת המורה על עבודתו, לזה צריך להעיר על אי אלו שגיאות, לזה חסר חומר לעבודה וכו'"

      

    משחק: "דעתי שהמשחק הכי פשוט הוא גם הכי טוב. יתבונן נא כל מורה בתלמידיו מה הם עושים בשעת ההפסקות? קופצים, רצים, מטפסים, אוחזים וכו'. הילד עצמו ממציא לו משחקים של תנועה." 

     

    טיולים: "הילד צריך להיות חופשי. לאחוז כאן, לרדוף שם. ובשעת הצורך והמילה "הנה" מצידי מספיקה שכולם יתאספו סביבי [...] אני לא מרבה לדבר, רק מילים אחדות, רק רמיזה ביד או בעין וזה מספיק שידברו ויקחו חלק בנראה" 

      

      

    כך מקבלים הדברים ביטוי מלא בתיאור יום ביומן:

     

    "סוף כסלו תרע"ו: נזדמנתי עם הקטנים בחצר החווה על יד ברכת המים. האווזים שוטטו שם. הם דיברו אודות אווזים שוחות, טובלות, גיהוקן, מאכלן וכו'. [...] למחרת רק אמרתי להם: "ומה היום?" ומכל צד באו הצעות: "אני אגזור [מנייר] את האווז שרצה לנשוך אותי" "ואני אכייר את האווזות השטות" [...] ככה אנו מעבדים לנו ספר תמונות בעבודה עצמית. ולבסוף אני אומר להם שיספרו במחברת בכתב תחת הציור, איך ראינו את האווזים? מה היה אתם וכו'. והקטנים יושבים לכתב [...] והחבור הקטן נקרא על ידי כל אחד מהחברים לפני חבריו."

    דרג את התוכן:

      תגובות (9)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        29/11/09 20:09:

      צטט: גיל גרטל 2009-11-29 19:45:40

      תודה איריס

      לשאלתך - אנחנו בחיבור בין הגות לעשייה. אני באמת מניח שעשייה חינוכית נובעת מ- ומהווה תרגום של- מחשבת החינוך.

      בבתי ספר רבים אני רואה שעולם המעשה הוא אחד, ובמנותק ממנו מנסחים חזון ויעדים ולא רואים שאפשר וצריך וחייבים לקשור בין השניים.

      לכן אנשי החינוך שאני מצטט מדבריהם, הם קודם כול מחנכים בפועל, ואחר כך גם הוגים ומובילים.

      מוזר, למה לנסח חזון אם לא מתכוונים להשיג אותו?

      תודה על ההסבר ובכלל.

       

       

       

        29/11/09 19:45:

      תודה איריס

      לשאלתך - אנחנו בחיבור בין הגות לעשייה. אני באמת מניח שעשייה חינוכית נובעת מ- ומהווה תרגום של- מחשבת החינוך.

      בבתי ספר רבים אני רואה שעולם המעשה הוא אחד, ובמנותק ממנו מנסחים חזון ויעדים ולא רואים שאפשר וצריך וחייבים לקשור בין השניים.

      לכן אנשי החינוך שאני מצטט מדבריהם, הם קודם כול מחנכים בפועל, ואחר כך גם הוגים ומובילים.

        26/11/09 19:53:

      כל פעם שאנחנו מנכסים דברי חינוך מתחילת המאה אני מבינה שאנחנו בצרות.

      אוהבת את הדינאמיקה הזו בחינוך של ניסוי ותהייה, את בתי הקטנה רשמתי לחינוך הדמוקרטי, טוב שיש אלטרנטיבה.

      נשארתי סקרנית: אנחנו כאן (בבלוג) בענייני הגות או עשייה?

        19/11/09 18:45:

      רינה, אני מוסיף לתגובתך השניה:

      ולחשוב שאת זה כתב 'ילד' בן 24 בשנת 1915, והיום הדברים נחשבים מי יודע מה פורצי דרך.

      (יש במאגר עוד ציטוטים נפלאים ועתיקים עוד יותר, לאט לאט)

        19/11/09 18:34:


      תודה למככבים ותודה רינה.

      זה נחמד לדעת שאחרים מוצאים עניין

        19/11/09 18:33:

      צטט: rinagili 2009-11-19 16:58:01


      פוסט נפלא!! :)

       

      אני אקרא את הפוסט שוב בערב בכדי להפנים יותר

       

      תודה גיל יקר

       

      *

       

       "נפש הילד דורשת שלמות ושלמות זו צריכה למשא ומתן. הילד מוכשר לספוג לתוכו כל מה שנמצא בסביבתו ולכן העיקר להביאו לידי מצב כזה וסביבה כזו שמהם ירכוש לו בעצמו את הנחוץ. היוזמה צריכה להימסר כולה בידי הילד ובית הספר רק מוביל את הילד הלאה, קדימה על דרך התפתחותו.

      הילדים צריכים לייצר, לברוא ולעבד הכל מעצמם ואנחנו המורים צריכים רק להובילם, להביאם לתוך חוג כזה, שממנו יינקו את הנחוץ להתפתחותם."

      לגזור ולשמור!!! 

        19/11/09 16:58:


      פוסט נפלא!! :)

       

      אני אקרא את הפוסט שוב בערב בכדי להפנים יותר

       

      תודה גיל יקר

       

      *

        18/11/09 15:03:

      'הנוסעת': קשה לי לדמיין את הקשר בין בחור צעיר בן 24, משכיל, יוצא אוקראינה ומקפיד לדבר רק עברית, לבין איכרים, מבוגרים, חסרי השכלה, דוברי בולגרית ולדינו בלבד (כפי שהוא העיד) העסוקים במלאכות המשק החקלאי. מפגש בלתי אפשרי ובתנאי ראשית המאה.

      בכל זאת מצאתי ביומן: "ובבוא הילד הביתה הוא מצייר שם מה שצייר בבי"ס, מראה לאביו ואימו והם רואים את עבודתו שואלים מתקנים מדברים והוא משיב, מגן על עבודתו. וכך מקשר הציור גם את חיי הילד בביתו עם חייו בביה"ס, מומנט כל כך חשוב בחינוך".

        18/11/09 13:35:
      דברים נכונים הוא אמר..רק שנדמה לי כי הוא שכח גם לציין את  תפקיד ההורים.

      בלוג חינוך דרך הטבע

      רשימה

      פרופיל

      גיל גרטל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין