חיוך היה נסוך על פניה בשעה שנרדמה. נתתי לה לישון קצת, אבל הייתה לי הרגשה שהיא לא תישן הרבה זמן.שיר של קארבר עלה לי בראש ..."והאם קיבלת כל מה שרצית בחיים האלה למרות הכל? כן. ומה רצית? לומר על עצמי נאהב. להרגיש שאני נאהב על פני האדמה הזאת..." ("קטע מאוחר", ריימונד קאבר, מתוך "שירים"). כמה פשטות. כמה אמת. כשהיא התעוררה הייתה לה לחלוחית בעין. וגם לי. פתאום מדי הצבא הישנים שהיו עליה נראה יפים, והעיניים שלה נצנצו למרחוק. "אז לאן נוסעים?" היא שאלה."חשבתי שאת יודעת" עניתי מרוגש."חשבתי שאתה יודע" השיבה וחייכה שוב."אני כמעט אף פעם לא יודע לאן אני נוסע, במיוחד כשמדובר במדבר, הרי זה הקסם של הנסיעה לא? אם אני אדע הריגוש יירד פי כמה, והמדבר יפסיק לדבר אליי. כשאני מקשיב לו הוא אומר לי בדיוק איפה לנחות, בדיוק כשאני זקוק לשקט שלו, שקט שצועק אליי מתוך האדמה...""יפה דיברת, ממש משורר דרך..." היא חייכה שוב. משורר דרך. אהבתי. ביני לבין עצמי הרהרתי במחשבה שכינוי כזה ממש מתאים לי, והרי מוטב שמישהו אחר ייתן לך את התואר ולא אתה לעצמך...זה הכי יפה. אהבתי. היא הוציאה פנקס קטן ומיהרה לרשום את מה שאמרתי."ראוי לצטט משפטי דרך..הם פוגשים אותך בכל סיבוב שאתה עושה, כל פעם קצת אחרת..." היא הדליקה סיגריה בלי לשאול אותי, מבינה שכמו שהאוטו נראה, וכמו טעם המים שהיו זרוקים שם בבקבוק ההוא, באוטו הזה אפשר הכל. ממש הכל. כדאי לעצור, חשבתי לעצמי. להרטיב את הראש, את המחשבות, להתרענן."מה את אומרת שנעצור לאיזו תצפית?""תצפית על מה?" היא שאלה ביובש."זה פשוט טוב לעצור מדי פעם לתצפית, אני אומר לך. נסתכל מה עברנו, מה נשאר. ככה נסדר את המחשבות, את הראש..." הרגשתי שאני מנסה לשכנע אותה ולא ממש אהבתי את זה.ובכל זאת, לא רציתי להחליט לבד. הרגשתי אחריות מסויימת על השותפה החדשה שלי למסע.באותו רגע גם חשבתי על זה שאני לא יודע עליה כלום, כולל לא את השם שלה או כל דבר אחר. האמת שזה לא היה ממש חשוב. היה בזה אפילו קסם אפלולי שאיפשר לי לתהות ולפגוש אותה כלי כל המעטפות הרגילות. מפגש של דרך. מקרי כמו ששום דבר הוא לא במקרה, מסתורי כמו שתמיד אנחנו יודעים הכל, ודיסוננסי כמו כל החיים האלה."אתה לא צריך לשכנע אותי, זה טיול שלך..." היא ניסתה להרגיע אותי, שמה לב שאני לא אוהב להיות במקום המשכנע."אז נעצור" אמרתי והתחלתי לחפש מקום טוב, תר בעיניי אחר משהו מעורר השראה במיוחד, איזה כלום בתוך הכלום שיאפשר לנו להרגיש רחוקים מהכל, גם מהכביש וגם מהדרך. לצאת מהדרך כדי לשוב אליה... |