ומה את צריכה?

שאל אותי האיש שלקחתי לסיור בנגב,

כדי שיתן תרומה.

 זה היה בשלב שכבר נגמרו לי המילים החשובות.

שכבר לא היתה לי אפילו מחשבה אחת טריה.

שכבר נמאס לי לטייל, רק כדי להקסים.

והוא הרגיש את זה כנראה.

איש בן שבעים, שכבר ראה הרבה אנשים שרוצים את כספו,

את זמנו, את שלו.

הוא ידע למה מכרכרים סביבו

והתעניין במשהו אחר.

התיישבנו שם, בפתח המערה,

כדי לשתות ולנוח.

(אני, לנוח. הוא היה בכושר שלא מבייש בן עשרים מיחידה קרבית)

והוא שוב שאל : אבל מה את צריכה?

חשבת על זה פעם?על מה שאת צריכה? אבל באמת צריכה?

הסברת לי על השאיפות והערכים,

סיפרת לי על החזון ועל ההצלחות.

אבל מה את, את ולא אחרים, צריכה?

פתאום הבנתי שבאמת קשה לי להגדיר מה אני צריכה.

שאני כבר מזמן לא שאלתי את עצמי,

בים הזה של "חובה" ו"דחוף" ו"את מוכרחה",

מה אני צריכה.

מהם הצרכים שלי.

ושתקתי, בפתח המערה.

והוא חייך. כמו שרק אנשים מבוגרים מחייכים.

אלה שמבינים דבר או שניים בחיים האלה.

וכבר יודעים שהולכים לאיבוד כשלא באמת יודעים מה  צריכים....