לא מעט הורים לילדים עד גיל 4 מכירים את הדילמה - האם לשלוח את הילד לגן פרטי או לשכור לו מטפלת בעלות של אלפי שקלים, בכדי שאפשר יהיה לחזור למעגל העבודה, או מאידך, להישאר בבית ולחסוך את התשלום הגבוה. הדבר מתבטא בעיקר אצל זוגות צעירים, אשר בדרך כלל עושים את ילדם הראשון מבלי שהתבססו בעבודה כלשהי או שהתמחו במקצוע. דילמה זו נפתרת עם הגיעו של הילד לגיל 4, גיל גן טרום חובה, שאז חוק חינוך חובה פוטר את ההורים מן ההוצאה הכספית הגדולה הזו ומאפשר ביתר קלות לממש את הרצון לצאת לעבודה.


אחת ממטרותיו של חוק זה, חוק חינוך חובה, היא להוציא אל הפועל את תכליתה וזכות קיומה של מערכת החינוך - להעביר לדור הבא את הערכים, הידע והחכמה של הדורות הקודמים ושל הדור הנוכחי, למען המשכה והימשכותה של החברה לאורך הדורות, מבלי משברים גדולים מדי וללא סטיות רחבות מדי.

אך יחד עם זאת, במקביל לתפקיד הגלוי והמוצהר של מערכת החינוך, ישנו גם תפקוד סמוי - אותו אחד שעומד למול עיני ההורים של הילדים הקטנים: מערכת החינוך משמשת כשמרטפית של הילדים הנכנסים בין כותליה החל מגיל 4, ומאפשרת להורים לצאת לעבודה ולממש את עצמם במקצועם או בקריירה שבחרו. כך, שבמקביל להיותה של מערכת החינוך ממסד מרכזי של המדינה להנחלת התרבות, גם היא, כמו גני הילדים הפרטיים, משמשת למעשה כמערכת ממלכתית של שמרטפות הדור הבא, שמאפשרת את קיומו של עולם העבודה.

אך ככל שמתבררת קריסתה של מערכת החינוך משנה לשנה, התפקודים מתחלפים. כישלונה של מערכת החינוך להציג גוף ידע מקובל על השבטים השונים של החברה, חוסר הגיבוי למורים, השכר זעום שמשולם להם ותדמיתם הנמוכה, חוסר ההמשכיות וחוסר התכנון לטווח הארוך וכניסת גופים כלכלים כנותני חסות לפרויקטים חינוכיים - כל אלה מעידים על חוסר היכולת של מערכת החינוך להשיג את מטרתה המוצהרת.

מאידך, ככל שאנשים רודפים אחרי אושרם על ידי מימוש הקריירה שלהם, וככל שהעולם הכלכלי וערכיו, כגון ייצור, צריכה, עבודה, שיקולי רווח והפסד כספיים, מתגברים והופכים להיות הערכים המרכזיים והבלעדיים של החברה - מערכת החינוך מוכפפת להם והופכת להיות משרתם.

או אז, התפקוד הסמוי של מערכת החינוך הופך יותר ויותר להיות גם התפקיד העיקרי - אם לא היחיד: בתי הספר והגנים הופכים להיות מוסדות ממלכתיים של שמרטפות מאורגנת בלבד, שמאפשרים להורים להשתתף במערך הייצור ובכך לקיים את עולם העסקים.

התוצאה היא שהתפקיד הרשמי של מערכת החינוך - הקניית ערכים, ידע וחכמה לדור הבא של החברה -  הופך להיות צורה בלי תוכן, עלה תאנה בלבד, שבספק אם היא רואה למול עיניה את מטרתה להעביר לדור הבא מערכת של ערכים מוסכמת, שלמה או קוהרנטית.

יהיה נכון לומר שמערכת החינוך תישאר כסוכן סוציאליזציה ראשי. אך השאלה שעולה היא מה ילמד בה הדור הבא - האם תכניה ייטו למכנה המשותף הנמוך ביותר האפשרי, מתוך הנחה שאין זה משנה בכלל מה מלמדים, כל עוד הילדים מקובצים במקום אחד בשעות שמרטפות מאורגנות, או שמה היא תדבק במטרתה המוצהרת ותעניק חשיבות לתוכן הדברים הנלמדים - כגון לימודי היסטוריה ומורשת, חינוך גופני, איכות סביבה ולימודי עולם, ספרות קלסית ועכשווית, מדעי טבע, וערכים כגון סובלנות, סולידריות, הומניות, תבונה ודעת - תכנים אשר ערכם אינו נקבע בכסף, אלא ביכולת ובמוכנות של חברת המבוגרים להעניק לדור הבא תשתית תרבותית רחבה, בכדי שהפרטים בה יוכלו למצוא את תחום העניין שלהם.

האם מערכת החינוך תישאר רק קליפה ללא תוכן, מערכת שתכליתה לאפשר את קיומו של העולם הכלכלי, או שמה היא תדע למלא את "החינוך" בתוכן ממשי של ידע וחוכמה? זה האתגר הראשי של המערכת, אתגר שעומד לפני ומעל לכל שאר האתגרים שבהם היא עומדת, גם בחברה מסוכסכת ורבת משתנים כמו חברתנו.

למעשה, במחשבה שנייה, אם שכרם של השמרטפים גבוה יותר משכר מורים, אז אולי תהיה נחמה למורים אם אכן זה יהיה המצב...

פורסם ב-TheMarekr ב-02/09/2007