לפני כמה ימים חשבתי על זה.

נשים, בנות, אתן מסתכלות עלינו, הגברים, מחפשותשאנחנו נפרנס, נגן עליכן ונדאג לכן. שאנחנו נדפוק מסמר או נהרוג ג'וק, ופשוט, נהיהגברים.

ואנחנו, עם כל המצ'ואיזם שלנו, פוחדים מכן.לאשאנחנו פוחדים מאיך תגיבו, תעשו לנו פרצוף או תפנו לנו כתף בלילה. לא, לזה כבר התרגלנו ואנחנו חיים עם זה.

הפחד שלנו הוא הרבה יותר מבוסס ומעשי. אנחנו מפחדים מכן. פיזית.

רק אתן יכולות, תוך כדי עניינים במיטה, ללחוש לנו באוזן "אני אוהבת אותך", ובאותו זמן לתת לנו בטעות ברך לביצים.

רק איתכן אנחנו שומעים את הקלאץ' וההילוכים באוטו,חורקים ומתפללים שהסיוט יפסק, שהם רוצים הביתה.

הלכתי השבוע מאחורי בחורה עם מטריה בזמן שירד גשם.אה כן, והיתה גם רוח...                  בהתחלה מקבלים אזהרת- "אל תלך מאחורי, אני לא כשירה להפעלת מטריה".  המטריה מתהפכת והבחורה ממלמלת "אוי" חסר אונים.

יש לציין שגבר ממוצע היה מסתובב לכיוון הרוח,והמטריה היתה מקבלת שוב את צורתה המקורית, אך הבחורה תמשיך להיאבק בסופה, תוך כדינסיון למשוך את המטריה בכוח לצורה ברורה כלשהי.

המשכתי ללכת אחרי הבחורה, הרי אני גבר, ולא מסתובבעם מטריה. הרבה יותר גברי להגיע כמו כלב מרוט ורטוב, אבל בלי מטריה.

האזהרה השניה והאחרונה מגיעה. המטריה ההפוכה חשפהאת שינייה, כיסוי הניילון מחובר רק לשלושה קצוות ברזל, משאיר שמונה מהקצוותחשופים. הבחורה מחזיקה ביד את כיסוי הניילון, והרוח מתחרה איתה מי מושכת יותר חזק.

עכשיו אתה מאחוריה. גבר. גבר עם זיפים, אפטר שייבוחגורת עור.גבר שיושב בפאב עם חברים ושותה בירה. גבר שמתכווץ מרוב פחד ורואה את החיים שלו מתקצרים בכל שניה שהוא נשאר מאחורי הבחורה. גבר שחושב הנה, עוד שניה נתלשת המטריה הזו מהיד שלה, ועשרה שפיצים ממתכת טסים עלי.

אז בהזדמנות הראשונה שאת רואה את הגבר שלך, תחייכי אליו, תכיני לו כוס קפה,ותזכרי- שאנחנו אולי תוקעים ודופקים מסמרים, מורידים כוסבירה ומעלים דברים לבוידעם, אבל אנחנו גם דיי שבירים.

התפקיד שלכן הוא להדביק  את השברים, לתת לנו שוב טעם ופרופורציות. הרי שאחרי כתף קרה, מטריה שעפה עלינו זה משחק ילדים.