קישקשתה. לאכול חומוס בחו"ל. הלילה של ג'ואנה

אחרי חודש של טיול בתאילנד ונפאל אלון ואני הרגשנו הרעלת חוסר בחומוס. זה נחמד לאכול נודלס ואורז, אבל היינו כבר חייבים לאכול מהדבר האמיתי. כשהגענו לאי קו-פאנ-גן בתאילנד, נתמלאנו שימחה - סוף סוף מסעדה של ישראלים שמייצרים חומוס א-לה ישראל. הלכנו למסעדה עוד לפני שבדקנו את הבחורות על החוף. במסעדה לא היו כיסאות, ובכלל הישראלים ניסו לייצר בתאילנד אווירת סטלה של סיני. לא יכולנו לחכות ובלענו את החומוס בשקיקה. החומוס היה בסדר, לא מיוחד, הפיתות היו ברמה נמוכה מאד, והחמוצים היו חיקוי עלוב- אין ספק שבארץ לא היינו הולכים לחומוס קישקשתה, אבל שאתה בחו"ל, הסטנדרטים שלך משתנים, אתה באזור זמן שונה לא רק מבחינת השעות, ויש דברים שאתה פשוט חייב לספר בארץ שעשית.

מי לא מכיר את סיפורי הגבורה של הגברים (את האמת, וגם של הנשים) הישראלים אשר חוזרים מחו"ל ומתארים כמה שוודיות או מולאטיות הם עשו בנסיעתם האחרונה. על פי הסיפורים, אין שום דבר אחר בחו"ל מלבד בחורות שכמהות לאיבר יהודי כשר. על פי הסיפורים, הכל בחו"ל הרבה יותר, הבחורות מתירנות, והגברים הישראלים מאד אטרקטיבים. אתה רואה לעיתים ילדים ישראלים שרק סיימו צבא ומנסים להמשיך את מסורת הכיבוש שלמדו בצה"ל - הפעם על התיירות. כן, מבחינת הישראלים כל בחורה מחו"ל היא תיירת, למעט כמובן המקומיות, שלא ממש נחשבות. על פי החשבון הזה, אנחנו והתאילנדים מקומיים, ואילו כל האירופאיות והאמריקאיות הן תיירות. כאמור, גם הישראליות מרגישות בחו"ל משוחררות, וכל בחורה שבארץ חושבת שיש לה זהב בין הרגליים, בחו"ל מתנהגת כאילו מה שיש שם זה עגל שפשוט מת לינוק. או שאני שונה, או שכל הסיפורים לא ממש מדויקים, אבל עד גיל די מתבגר, הסיפורים שלי מחו"ל כללו בעיקר נופים. תמיד בטיולים, החברים שלי היו נעלמים ללילה או שניים, ושחזרו סיפרו על מעלליהם, ולי משום מה שום דבר לא קרה. מכיוון שלא הייתי מעולם בטיולים ארוכים מדי, לא נתתי לדבר להפריע לי בתפיסתי כי הכל בסדר אצלי, ורק הנסיבות מנעו ממני להשחית זרעי גם על מי שלא עשתה בת מצווה.

שיא השיאים היה בטיול בספרד בו לאחר שבוע יבש במיוחד שהבחורות היחידות שראיתי מקרוב היו אלו שישבו לידי בשולחנות הבלאק ג'ק הרבים בהם ביקרתי, אלון ואני טיילנו בעיירת הזימה פוארטו בוואנוס, או כמו שהישראלים קראו לה - פורטו באנוס (מעניין למה). הסתובבנו לנו מפאב לפאב, במתכונת הרגילה - אלון התחיל עם בחורות טובות מראה, ואני התעסקתי בעיקר במבטים ביישנים לעבר בחורות שלא הבינו מדוע אני גוזל מכדור הארץ חמצן חשוב. אחרי כמה רגעים, שבהם אלון נאבד לי ,הוא חזר שלצידו ברזילאית מרשימה אשר הייתה דבוקה אליו כמו פוליטיקאי לכסא. מרגע זה, התחלנו לפעול לפי החוקים שאומנם לא נכתבו , אבל ידועים לכל -החוק הראשון אומר, שאני איבדתי כל חשיבות כלפי אלון, אשר מעתה כל כולו במטרה החדשה, אשר תפאר את הפולקלור בחומוסיה מייד כשנחזור לישראל. החוק השני הוא שאני כחבר טוב, צריך לעשות הכל כדי לסייע לו בהגשמת מטרתו, וכל פעולה אחרת תיחשב כבגידה שגזר דינה הוא השחרת שמי לנצח נצחים, כמרפקן חסר מעצורים. כמובן שפעלתי על פי החוקים, וחיש מהר נכנסנו למכונית השכורה, כדי להמשיך לבית המלון שיקבע לארח את המשחק הבין לאומי. ההבדל הנוסף מפעולה כזו המתרחשת בישראל, היא שפה חייבים לדאוג לי - אי אפשר לסמוך על חבר אחר שייקח אותי הביתה - אני ואלון ביחד מרגע הטיסה ועד רגע הנחיתה. אך הדבר לא היווה עיכוב כלפי אלון שהיה מיומן במצבים כאלה. הוא מיד אמר באנגלית רצוצה לברזילאית שלצדו, :lets go to the hotel, my friend wants to go to his room", אם כן, ברגע זה נקבע כי מדובר במשחק חוץ. הבחורה, שלא הבינה למה אני רוצה לחזור לחדר בשעה 2200, שאלה: "why is your friend going", כמובן שכל השיחה אני השתדלתי להתנהג כמו הקהילה הבין לאומית בזמן השואה - בשקט מוחלט, וזאת כדי לא להפר את חוק מספר 2. "he is tired, he is going to sleep" פסק אלון וסגר את הסיפור.

עברו כשנתיים והגעתי למסקנה ,שככה זה לא יכול להימשך- להיות רק עם ישראליות זה כמו לראות כל החיים רק ערוץ 1. כדרכי ברחתי מאחריות ולכן החלטתי שהאשמים במצבי הם שותפיי לטיולים והחלטתי לטוס הפעם לבד, ולהתמודד בעצמי עם בנות העולם. לאחר כמה התלבטויות קלות הגדרתי את המטרה - מקסיקו, תוך הסתמכות על סיפורי חברי בני אשר חזר מהאזור מלא בסיפורים על כך שעם בחורות כל כך קלות אפילו לי אין סיכוי לפספס.

אחרי שבועיים במקסיקו, הבנתי שכרגיל בני הגזים. האוכל היה טוב, הנופים מדליקים והשתייה הייתה זולה, אך בחורות העולם שלא הרגישו בחסרוני עד לאותה נקודה, המשיכו להסתדר גם בלי הפלא מישראל.

ברוב ייאושי נכנסתי לסוכנות הנסיעות הקרובה והזמנתי כרטיס טיסה דחוף לקובה. הנחתי שבמדינה של פידל, שבה מאמינים עדיין בקומוניזם, גם אני אהיה שווה. קובה היא מדינה שחייבת ספר שלם בפני עצמה. הדיכוטומיה בין התושבים לבין הממשל במדינה זו היא קיצונית במיוחד. מרבית התושבים שבוזים מהחיים וזאת בעיקר בשל העובדה שהם בעלי השכלה רחבה, מכיוון שכל הלימודים בחינם, אך אין להם יכולת לממש את עצמם בגלל העוני המחפיר שנוצר מכלכלה מפגרת שנתקעה אי שם בשנות ה-50. כל תייר בקובה הופך לשטר דולר מהלך על שתיים, ומדי כמה דקות בחור מקומי ניגש אליך ומציע לך סיגרים או בחורות. ישנן 5 סוגי בחורות בקובה, המסווגות על פי צבע ועל פי האגדה כדי להיות גבר אתה צריך להיות עם כל אחת מחמשת הצבעים: שחור, לבן, מולאטי, והשילובים שבין הצבעים. בלילה הראשון הייתי עייף מאד ולכן צפיתי בטלוויזיה שהקרינה נאום קצרצר של פידל שנמשך 5 שעות. לאחר שנסתיים הנאום הם הקרינו את תוכנית הטלוויזיה היחידה מארה"ב המותרת לשידור..X files . כמובן.

ביום השני, בעודי מסתובב ברחובות הוואנה ניגש אלי בחור כבן 30 בשם ריקרדו והתחיל להידבר איתי. מכיוון שהייתי מעט משועמם, זרמתי איתו ונתתי לו להוביל אותי למסעדה ולשיחה על כל עוולות הממשל הקובני. רגע לפני שנעצרתי בגין הסתה להמרדה, ריקרדו שלף את הקלף המנצח וסיפר לי על ידידה שלו בשם ג'ואנה שתשמח להיפגש איתי בערב. ניסיתי למתן את ההתלהבות, אך לא ממש הצלחתי ומיד קבעתי עם ריקרדו בילוי משותף, על חשבוני כמובן. כשהגיעה שעת הלילה נפגשתי עם ריקרדו וגו'אנה - מורה לחינוך בדאון טאון האוונה.  היא נראתה כמו בת השכן ממול, בלי שום מאפיין מיוחד, בטח לא מודל הנערה הקובנית שעולה מסרטי גיימס בונד, אבל, אני בחו"ל, ללא מורא או מחויבות והשלישייה המאושרת הלכה למועדון סלסה מקומי. לאחר מספר דקות כבר הבנתי שזו לא הפעם הראשונה שריקרדו וג'ואנה יצאו לבלות. ריקרדו הלך לשירותים, וג'ואנה התחילה לעשות לי דברים שבד"כ אפילו בסרטים הכחולים מתחילים רק לאחר רבע שעה. לאחר שהיא נאלצה לראות אותי מנסה לרקוד סלסה, ריקרדו כבר הודיע כי הוא חייב ללכת לישון והגיע הזמן לסיים את היציאה. ג'ואנה וריקרדו ליוו אותי לבית בו התאכסנתי, אך בצורה שנדמה היה שאין טבעי ממנה, התברר שאנחנו נפרדים רק מריקרדו, ואילו ג'ואנה ממשיכה את הערב איתי. כשהגענו למעלה, ג'ואנה התייחסה אלי כאל תלמיד בשיעור חינוך - רק שהיה מדובר בחינוך מיני. בצורה טכנית להפליא היא תפעלה את כל מה שהיה צריך, ותוך 10 דקות (אני מחמיא לעצמי...) כל העסק נגמר. ג'ואנה לא חיכתה לחיבוקים, היא חיכתה לכסף. לא הבנתי מה היא רוצה ממני, ואיך אני , שנדרתי עם עצמי שלעולם לא אלך לזונה, נפלתי לתרגיל השקוף. נזכרתי בדבר היחידי שזכרתי מלימודי החוזים באוניברסיטה: אם אין מפגש רצונות, אז החוזה בטל. ג'ואנה הסתלקה מהדירה ואני מניח שלה ולריקרדו הייתה שיחה מעניינת על יחסיהם לאן.

ביום שלמחרת כבר התרחקתי מכל מי שניגש אלי. האירוע בערב הקודם באמת הרתיע אותי, והחלטתי על ערב שקט עם האדם שאני אוהב יותר מכל - אני. איך שהוא הערב התארך, ומצאתי את עצמי במועדון מקומי המרוחק 5 דקות מהדירה. הייתי הגבר היחידי שם שיצא אי פעם ממדינת המקור שלו, ותוך מספר דקות הצ'יקיטה המקומית כבר התלבשה עלי. הפעם לא נראה אף ריקרדו באזור ולגברת היה צבע עור נוסף שעוד מעולם לא התנסיתי בו. אני מצטער שאיני זוכר את שמה אבל יחסינו לא הגיעו לחלק הלא ממש חשוב הזה. אחרי חצי שעה בערך היא כבר יצאה מהדירה, כשכל מה שרצתה היה שניפגש גם ביום למחרת- יתכן שחשבה שמצאה את התייר המיליונר שלה.

אך לרועה מזלה ולטובת בריאותי זה לא קרה. חזרתי למקסיקו ושם התוודעתי גם לג'ין השוטרת האנגליה וסה"כ סימנתי לי טיול מוצלח בהרבה ממה שידעתי בשנותיי הקודמות.

אף אחת מהבחורות האלה, לא הייתה עולה שלב בתוכניות הדוגמניות, אבל לפחות בשאלה המתבקשת במסיבות רווקים - "היית עם שחורה?", סוף סוף הייתה לי תשובה חיובית. ועל הדרך, כן - גם לשאלה אם הייתי עם שוטרת.

סיכום - או מה למדנו בפרק: בחו"ל הסטנדרטים שלך יורדים, כי אתה פשוט חייב לסמן שעשית.