פיוט ישמח לבב אנוש
פוסטים אחרונים
- במקום היקו פולני 26/5/10
- עריכת כתבי יד - שירה 17/5/10
- 2 בלילה. וולט ויטמן 6/5/10
- אחות לא ידעתי: שיר געגועים 29/4/10
- אל תירא 22/4/10
- ראינו ביפי הארץ הזו 15/4/10
ארכיון
אבָל הגוף
אבָל הגוף
א. אָמְרוּ תִּכְתֹּב מַשֶּׁהוּ בְּעִנְיַן כִּלְיוֹן הַגּוּף בְּסֵדֶר אָמַרְתִּי נַגִּיד לַגּוּף שֶׁיִּכְתֹּב עַל כִּלְיוֹנוֹ-הוּא בְּהַזְמָנָה, שָׁכַחְתִּי לְהַגִּיד: נָסַעְתִּי תֵּל אָבִיב-חֵיפָה בְּמוֹנִית לֵילִית אַחֲרֵי עֶרֶב קְרִיאָה מַתִּישׁ. כָּל הַדֶּרֶךְ עִם גּוּפִי הַכָּלֶה לְעַרְסַל תַּפְנוּקָיו הִקְשַׁבְתִּי לָרַדְיוֹ סִפּוּרִים עַל זוֹנוֹת שֶׁנִּסּוּ לַחֲזֹר לְמוּטָב. כָּל הָאָרֶץ גּוּף חָשַׁבְתִּי בַּמָּקוֹם הֲכִי נָמוּךְ בְּתֵל בָּרוּךְ וּמָה הַגּוּף מַה יֶּלֶד שַׁעֲשׁוּעִים לִי אֶפְרַיִם מִתְפַּנֵּק עָלַי הַבֶּן-אֶלֶף רוֹצֶה אִשָּׁה רוֹצֶה נַקְנִיקִיָּה רוֹצֶה קָפֶה עִם חַוַאיֶג' וְקַמְצוּץ ווֹדְקָה רוֹצֶה סִיגַרְיַת וִירְגִ'ינְיָה רוֹצֶה לְהַפְסִיק לְעַשֵּׁן רוֹצֶה לַעֲבֹד רוֹצֶה לְהִתְבַּטֵּל כָּל פַּעַם מַשֶּׁהוּ אַחֵר. אַחַר כָּךְ אוֹמְרִים הֵיכַל הַנְּשָׁמָה בֵּית מִקְדָּשׁ לַנֶּפֶשׁ אֲגַם צָלוּל לְרוֹעוֹת אַוָּזִים וְלֵךְ תִּרְקֹד לִצְלִילֵי חֲלִילִים שֶׁל גּוּף דָּפוּק שׁוֹבֵר לְעַצְמוֹ תַּ'כֵּלִים מַפִּיל שִׁנַּיִם מוֹרֵט שְׂעָרוֹת הַחַיִּים אִתּוֹ שִׁפּוּצִים נִצְחִיִּים. תָּמִיד מִתְקַלְקֵל מַשֶּׁהוּ סְתִימוֹת נְזִילוֹת סַפְסַל קֻפַּת חוֹלִים הַגּוּף וְחוֹשֵׁב עַצְמוֹ אַשְׁרַאם
ב אַף אֶחָד לֹא מֻשְׁלָם בְּסַךְ הַכֹּל בְּסֵדֶר הַגּוּף, מִתְקַמֵּט מַאֲפִיר שׁוֹכֵחַ שֵׁמוֹת לִפְעָמִים, מָה רוֹצִים מִמֶּנּוּ
ג שֶׁיִּהְיוּ לוֹ פָּנִים גֵ'ימְס דִּין גּוּף שְׁוַרְצֶנֶגֶר אֲבָל הַגּוּף לְפָחוֹת הַזָּקָן בָּרוּךְ הַשֵּׁם לוֹקֵחַ אוֹתִי לַדֶּנְטִיסְט לָשִׂים עוֹד שֵׁן תּוֹתֶבֶת, מִתְחַמֵּק מִדֹּב הַסַפָּר הָרוֹמָנִי מִסְתַּפֵּק בְּמוּעָט הוֹזֶה מַצָּב אַל-גּוּפִי שֶׁיִּהְיֶה לִי בָּרִיא אָדוֹן גּוּף שֶׁיִּשְׁמֹר עַל עַצְמוֹ שֶׁיִּמְסֹר ד"ש בַּבַּיִת וְיִתֵּן לִכְתֹּב שִׁירִים בְּשֶׁקֶט בְּלִי חֲרִיקוֹת בְּלִי הֲצָקוֹת אַחֶרֶת כְּמוֹ שֶׁאָמַר פַּעַם הָאִישׁ הַהוּא בַּמּוֹסָד: "אִם לִי יִהְיֶה חֹשֶךְ בָּעַיִן, לְכָל הָעוֹלָם יִהְיֶה חֹשֶךְ בָּעַיִן."
ד. טוֹב מְאֹד. כָּכָה צָרִיךְ. עֻבְדָּה, אָמְרוּ תִּכְתֹּב כִּלְיוֹן הַגּוּף. כָּתַבְתִּי. שֶׁיֵּדַע בְּמַה מְדֻבָּר.
מתוך "פתח דבר" [מִבחר שירים 2005-1978] הוצאת קֶשֶׁב לשירה |
תגובות (88)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה, עדה. הסמקתיני...
תודה, מיכל
אויש, נגמר לי מלאי הכוכבים,
אין עליך, אתה אולטימטיבי...:-)
עודד השודד שבכל נושא
יודע לרגש,
גם שנושא כ"כ רגיש לכולנו
ולרוב מתחמקים מלגעת.
הטיבת להביע תחושות באופן
כובש לב.
תודה ששיתפת.
אוהבת את סגנון כתיבתך.
תודה, איציק
הכי חשוב להתחמק מדב הספר הרומני.
אמיץ.
אמיץ כתבת.
חן-חן, בני
על בגידת הגוף...
כתיבה שכזו נהדרה,
טוב לה שבידך האמונה,
הופקדה!
הגוף עצמו,
לא היה מיטיב לתאר זאת ממך.
מבריק!
בני
המון תודה, טובה
תודה, שטוטינקה
המון תודה, אביטל
חן-חן, לולה
נו לא נראה לי שאתה מתכלה כל כך מהר:)
*
יופי של סאגה על זיקנת הגוף
}{שטוטינק'ה
אכן איש מבריק וגם מצחיק,
במין ציניות מקאברית שמעלה חיוך מתוך העגמומיות.
אתה אלוף המילים עודד.
מעולה מה כבר יש להוסיף הייתי רוצה לשמוע אותך מקריא את זה לבטח יהיה מגניב.
שבת נהדרת
המון תודה, מיקית. שבת שלום
נפלא, נפלא עודד,
פרוזה פואטית אותנטית מאוד.
שהאמנות כזו תאיר לנו את החיים,
שלא יחשיך לנו - אמן !
תודה ושבת שלום.
חן-חן, חניתה
גבר אמיץ - יכול כך לכתוב
בכנות ובשנינות.
תודה ששיתפת והעלת
נושא כה חשוב , כן הגוף
לא של בני עשרים, אך עם
איזה זכרונות בכל תא ותא.
שוב ת ו ד ה.
המון תודה, לולי
גדול!!!
כליון הגוף
נזילות
כאבים
שן תותבת
ואשראם
נהדר...
תודה, ליאורה
חן-חן, זהבית
שיר מעולה המשתבח עם הזמן
תענוג לקרוא בו שוב ושוב :)
תודה עודדי. ליאורה
אַף אֶחָד לֹא מֻשְׁלָם בְּסַךְ הַכֹּל בְּסֵדֶר הַגּוּף, מִתְקַמֵּט מַאֲפִיר שׁוֹכֵחַ שֵׁמוֹת
לִפְעָמִים, מָה רוֹצִים מִמֶּנּוּ
כתיבה מחוייכת עם אמת חיים צרופה בה
ניפלא
והמון בריאות
זהבית
תודה מקב-לב, אשר
שֶׁיִּהְיֶה לִי בָּרִיא אָדוֹן גּוּף
שֶׁיִּשְׁמֹר עַל עַצְמוֹ שֶׁיִּמְסֹר ד"ש בַּבַּיִת וְיִתֵּן לִכְתֹּב שִׁירִים בְּשֶׁקֶט בְּלִי
חֲרִיקוֹת בְּלִי הֲצָקוֹת אַחֶרֶת כְּמוֹ שֶׁאָמַר פַּעַם הָאִישׁ הַהוּא בַּמּוֹסָד: "אִם
לִי יִהְיֶה חֹשֶךְ בָּעַיִן, לְכָל הָעוֹלָם יִהְיֶה חֹשֶךְ בָּעַיִן."
איזה עונג לקרוא, כמה שנון אתה ובחיוך ובקריצה אתה מביא את רומו של עולם...את מה שמטריד כל בן תמותה.
תהיה לי בריא...ובריאות טובה לגופך עד כמה שאתה רוצה.
העיקר שלא יפריע
תודה, מורני. שבת שלום
אהבתי.
שבת שלום.
מורני...
תודה, רוית. שבת שלום
המון תודה, אסנת
תודה, נעמה. שמח שהתענגת על מנעמי גופי...
חן-חן, נירית
המון תודה, מרוונת יקרה
איזו אמירה מופלאה! תודה, גרטה
יופי של שיר.
מקסים יקירי.
שבת שלום מלאה בחיוכים ואהבה.
כמו שהמילים נענות לבקשתך כך גם הגוף.
תבקש, תבקש, במלוא עוצמה ורגש תבקש
ותראה שרק טוב יקרה.
בריאות נהדרת יקירי
שולחת אלייך
סוג של זרם תודעה זרוע הומור.
נהניתי מהגוף שלך :))
*
נעמה
אם קראתי עד הסוף סימן שזה היה בעיני - מעולה, שנון, מלא הומור...
אהבתי!
נירית
לִי יִהְיֶה חֹשֶךְ בָּעַיִן, לְכָל הָעוֹלָם יִהְיֶה חֹשֶךְ בָּעַיִן."
מה זה צדק, מאור הגולה הזה...
נפ-לא, מצחיק, חכם, אישי ונהדר. התמוגגתי,
עודדי, הייתי מצטטת את כל השיר על שנינותו ואמיתותיו, אבל אסתפק בברכה:
רק בריאות, ואהבה, לגוף ולנשמה
המון תודה, ענתי
הייתי תולה זאת בחדרי המתנה בקופ"ח,,
רק מהחיוכים הבריאות תשתפר פלאים,,,
לכתוב נושא שכזה מנקודת מבט שנונה ,, נפלא
ותודה עודד*
מהפה שלך לאוזן של...
אמת ויציב
תודה, רבקה
תודה, רומפי
נדמה לך נכון, מירה. תודה
תודה מקרב-לב, ר' שוקי. ניפגש אצל השיננית, אם כך...
אמת
חן-חן
תודה, אביה
מה שנכון נכון...
בחיי,
המונושיר הזה הוא סגולה לחיים ארוכים.
:))
כי,גם שנינה וצחוק, שווים לפי החוק.
(יפים לבריאות)
אַף אֶחָד לֹא מֻשְׁלָם בְּסַךְ הַכֹּל בְּסֵדֶר הַגּוּף, מִתְקַמֵּט מַאֲפִיר שׁוֹכֵחַ שֵׁמוֹת
לִפְעָמִים, מָה רוֹצִים מִמֶּנּוּ
כולנו נידונו לכליה....
צריך לקבל את הכליון כמו את החיים....
אין ברירה!
בְּמוֹנִית.... כָּל הַדֶּרֶךְ עִם גּוּפִי הַכָּלֶה
לְעַרְסַל תַּפְנוּקָיו....
כתיבתך מתארת תחושות גוף כל כך מדוייקות...נהדר
כמה שאתה מיוחד
לכתוב על כליון הגוף...*
עודד,
נהדר. כל אחד והחיבור.
נדמה לי ששמעתי אותך קורא את השיר
במפגש שירה.
מירה*
ר' עוידד היקר.
מעולם לא קיבלתי מחמאה ענקית כל כך.
המשאלה שלך לו מומשה היום היית "גוהר" מצחוק.
הייתי היום אצל עדי מיכאלי - גרוזינית רופאת עיניים
ביתו של פרופ' מיכאלי ז"ל ואחיינית של רבקה מיכאלי נ"י
המערכון של שייקה אופיר ז"ל על ד"ר טיכו התגמד.
עיני זלגו פלגי דמעות של צחוק ולא מהטיפות.
השיר. כתוב דרך העין שלי. ענק אתה.
שוקי
טוֹב מְאֹד. כָּכָה צָרִיךְ. עֻבְדָּה.
-
טוב מאוד, גם עם החושך בעיניים.
והגוף - בסוף נסחב אותו, הרי. אין ברירה, לא?
החיכוך שלך עם הכרך מביא איתו חספוס, משהו אחר, והדימויים משתנים להם כחום הגוף, כקור העיר, כהשתנות הדרך מתל אביב לחיפה:-)))
עודד הנודד -
איזו שנינות -
איזה הומור
תודה לקטע הנפלא
אבוא מחר לכליון -טוב?:)
חן-חן
תודה, ספיר
תודה מקרב-לב, שמעון
חן-חן, לאה. הצחקת אותי...
המון תודה, ג'ינג'ה
חן-חן, ורד
תודה לך, תמר
מדי פעם אני מופלאת להיווכח
עד כמה פשוט ויפה יכול להיות
דבר כל כך לא פשוט ולא יפה.
זה קסם.
עודד נפלא*
הגוף הכל זמני,
וכליון הגוף עם התיאורים שתארת מקרב לנשמה לאינסוף
תודה.
מעולה!
מעורר אמפתיה מתוך כבוד עצום להתבוננות העצמית הגאה השנונה, הפתוחה והסרקסטית קמעה (ומזהה גם דחיית כל צורך בחמלה)
"אִם לִי יִהְיֶה חֹשֶךְ בָּעַיִן, לְכָל הָעוֹלָם יִהְיֶה חֹשֶךְ בָּעַיִן"???
בְּמַה מְדֻבָּר.עודד, שמור על הצנת! הדור שלנו הוא דור אמיתי, לפני הבלאסטיק והצנרת שלנו מחומרים אמיתיים אך אכן מתכלים! אז שמור על האינסטלציה והיה לנו חזק ובריא!!! תודה עודד על שיר כל כך מרגש ואמיתי ו*
לאה
עודד השודד
מדהים! לקחתה נושא כאוב,
שבני האדם בגינו, המציאו
אלוהים... אלבר קאמי כתב
את ,,האבסורד,, ובהבל
שנינותך פיזרתה רסיסי
שמחה והומור
אהבתי.
איזה מונולוג דיאלוגי (: אשוב
בינתיים תודה
תמר
תודה, דבי
המון תודה, נעמי
בְּסַךְ הַכֹּל בְּסֵדֶר הַגּוּף, מִתְקַמֵּט מַאֲפִיר שׁוֹכֵחַ שֵׁמוֹת
לִפְעָמִים, מָה רוֹצִים מִמֶּנּוּ
עודד,
נתת ביטוי חזק לבגידת הגוף לתהליך כליון הגוף
הדברים הכי אמיתיים נאמרים בצחוק.
גוף
מתכלה. נקודה.
האויב - הזמן.
עודד
אני אוהבת את כתיבתך*
חח על זה אומרים במחוזותינו - היזהר לך במה שאתה מבקש, אתה עלול עוד לקבל את זה
סַפְסַל קֻפַּת חוֹלִים הַגּוּף וְחוֹשֵׁב עַצְמוֹ אַשְׁרַאם
שמע נא חבר, המשפט הזה מפיל אותי מצחוק כל פעם מחדש. השיר הזה הוא תענוג צרוף. חגיגת הומור ושנינות מתמשכת עם המוןןןןן חומר למחשבה. המון. (אני מחכה בכליון עיניים לתגובה של ר' שוקי :))