עם שגיאת כתיב (כלומר לו הייתי מחליף U במקום A), זה יכול היה להיות נויטרון...

או אולי איזה אנזים עלום...

או איכות הקידוד של CD...

על השילוש הזה נאמר במקורותינו "שמעתי, אך טרם הספיקותי לעיין בו" - כי עד לפני חודשיים - שלושה, שלוש האותיות הללו היו חתיכת פאקינג מלחמת עולם שניהלתי נגד עצמי, העולם ובעיקר, מערכת החינוק ("אין שגיאה המורה...") המהוללה של מדינת ישראל, מבלי שבכלל ידעתי. לפני שלושה חודשים קרה משהו - בדרך מיקרית לגמרי, אבל ממש בצורה הפשוטה ביותר, הסתבר ש-ADD זה לא אף אחת מהאפשרויות שרשמתי למעלה - מדובר בסך הכל בראשי תיבות של משהו בסגנון של "הפרעות קשב וריכוז", או בשפה פחות מהוקצעת זהו התסמין שההורים שלי היו קוראים לו "אתה לא יכול לשבת על התחת חמש דקות רצופות??" והמורות שלי (ירחם השטן על נשמתן...) טענו ש"מדובר בתלמיד עצלן, מפגר למחצה (טוב - הן לא ממש רצו להעליב ) שמקומו במוסד שמתאים לצרכיו" (שם יפה למוסד לנערים איטיים על גבול הפיגור אליו הופניתי).

מעשה שהיה כך היה: הבן הגדול שלי, שאינני מסתיר בשום הזדמנות את גאוותי בו, מזכיר לי מדי פעם אותי - רחפן, שקוע בעולמות משלו ובעיקר - לא מתרכז בלימודים. לי כמובן זה היה סימן ברור שזהו הבן שלי ולא התבלבלו בבית-החולים, אבל מסתבר שכיום כבר יש יותר מודעות לילדים מתקשים מאשר היתה כשאני עניתי להגדרה של ילד (כרונולוגית... כרונולוגית - הכוונה אינה לדרך שאני חי עד היום - ולא שזה רע שאני כזה - אני רק מקווה להמשיך להיות האיש-ילדותי שאני כיום, ותודה לכל מי שטוען בתוקף שאני צריך להתבגר), כי בימים ההם הטיפול בילדים שכאלו היה טיפול יעיל במיוחד שהרציונל שלו היה שמה שלא נכנס כשיושבים על הישבן - יכנס בדרכים אחרות (לא... יצחק קדמן עוד לא היה בתפקידו). אז המודעות של היום הביאה את יורש הכתר לבדיקות שבה איבחנו שהוא יעשה שימוש הולם בגלולה ששמה בישראל "ריטלין". כמו כל אדם מהיישוב - הזדעזעתי עמוקות, אבל לא יכולתי להתעלם מהשיפור הקיצוני שהתרחש כשהבחור עשה את הבדיקה - וכהרגלי בקודש, בכל תחום - התחלתי לבדוק במה דברים אמורים.

אחרי שהפכתי וחפרתי בכל כתבי העת הרלוונטיים בספריית הפקולטה לרפואה ופסיכולוגיה כאן באוניברסיטה, קבעתי תור לשיחה עם רופאת המשפחה שלנו. תוך כדי שיחה עם רופאת המשפחה הזו (היא שווה רשומה נפרדת - סוקרטס היה גאה בה!) , כשהתעניינתי לדעת קצת יותר על הריטלין ותופעות הלוואי שלו, היא תיארה לי את התסמינים של מי שסובל מ-ADD, וכיצד הריטלין מטפל בזה.

התיאור שלה לא נשמע לי שונה או זר - חייתי את התיאור שלה בצורה מדוייקת כל חיי - קשה להסביר את ההרגשה שהיא תיארה אבל בצורה הכי ציורית שאפשר, תמיד הרגשתי שהמוח שלי עובד בפול גז על מיליון מחשבות בו זמנית, אף פעם אני לא מצליח לחשוב רק על דבר מסויים אחד, ואם כבר הצלחתי להתרכז במחשבה אחת בלבד או להתרכז בדף שאני קורא ורק בו - אחרי חצי עמוד המחשבות נודדות למחשבה אחרת שמתמזגת אל תוך מחשבה שלישית וכך הלאה - אחרי שני עמודים אני שם לב שכלל לא קראתי את מה שהיה כתוב בעמוד וחצי הקודמים. לך תתרכז בצורה כזו בלימודים. 

אה, אולי בכל זאת כאן המקום לציין שדרך כל זה - הצלחתי לסיים דוקטורט באסטרופיסיקה... אבל זה רק כי אני ממש אוהב את הנושא הזה.

יש למישהו מושג איזו מלחמת עולם זו היתה? האמת היא שפשוט חשבתי שלכולם זה כל כך קשה - אף פעם לא חשבתי שיש אפשרות אחרת. 20-30 ספלי קפה ליום, כוח רצון שבזכותו גם רזיתי 60 ק"ג ואני שומר על המשקל הזה כבר 5 שנים (אף פעם, אבל אף פעם אל תזלזלו בכוח הרצון של מי שרזה 60 ק"ג - רק מי שעשה את זה והצליח לשמור על זה יודע מה זה אומר... כל האחרים יכולים אולי לדמיין) ו-IQ סביר הביאו אותי לסיים דוקטורט טוב.

"אתה רוצה לנסות לקחת ריטלין בעצמך?" שאלה אותי הרופאה.

"בגיל שלי?" צחקתי...

"אין לך מושג כמה אנשים מבוגרים פתאום מגלים שיש להם הפרעות קשב וריכוז בשנים האחרונות - הררי מחקרים נכתבים על זה" ענתה.

"שיהיה..." עניתי.

לקחתי את המרשם, נכנסתי לבית המרקחת ולקחתי את הגלולה הלבנה הזעירה הזו - את הסוג החלש ביותר שמיועד ל-4 שעות, סך הכל - אנחנו רק בודקים אם זה משפיע עלי ואיך... התיישבתי לקרוא איזה ספר ו...

במשך 4 שעות קראתי 30 עמודים של ספר מתקדם מאד על כימיה פיסיקלית בנושא שאני חייב להיזכר ולהשתלם בו לקראת המשך הלימודים שלי, 30 עמודים עתירי משוואות סבוכות של יישומי תורת הקוונטים לכימיה.

אחרי כחצי שעה מאז לקיחת הגלולה, שמתי לב שמשהו קורה, הרגשה מאד מוזרה מחד, ומאד מרתקת מאידך. אם עד אותו רגע, המוח שלי דמה לרעש עצום של מיליון מחשבות שרצות בו בו זמנית, פתאום, יכולתי להחליט לעצמי באיזו מחשבה אני רוצה להתרכז, והיה לי שקט בכל שאר הערוצים. פת