להביא את החלל אל המעבדה...

0 תגובות   יום שישי , 20/11/09, 00:39

לא פעם, אנשים שואלים אותי: "איך אפשר בכלל לעשות ניסויים באסטרופיסיקה?" החלל כל כך גדול וכל כך מגוון - איך אתם בכלל מסוגלים לעשות הדמיות של מה שקורה בחלל בתוך המעבדה שלכם?... "
זו שאלה מצויינת.
בעצם - זו אחת השאלות הגדולות ביותר שעומדות בבסיסו של המדע: מה המשמעות של ניסוי שבא לתאר את העולם האמיתי? כמה אנחנו באמת מסוגלים להבין תהליכים ממשיים בעולם וביקום על סמך ניסויים מאד מבוקרים במעבדה? לכאורה - הלא אין שום סיכוי לעשות את זה.
אמירה של פיסיקאי אחד שחלק מכם מכירים בתור שם של רחוב ליד אוניברסיטת תל-אביב, אחרים מכירים תורה שהוא המציא וכולם סבורים בטעות שהוא היה תלמיד גרוע בבית הספר, יהודי יקר בשם אלברט אינשטיין, אמר פעם אמירה מדהימה בעיני
:"Any intelligent fool can make things bigger, more complex, and more violent. It takes a touch of genius - and a lot of courage - to move in the opposite direction."

במעבדות - אנחנו לוקחים את האירועים האדירים והכבירים והקיצוניים שקורים ביקום - ומפשטים את התהליכים עד כדי כך שאנחנו מבינים את הרעיונות הכל כך עדינים שעומדים מאחוריהם. בצורה כזו, אנחנו יכולים ומצליחים לבודד רק פרמטרים בודדים מבעיות סבוכות באמת - ולבדוק את ההתנהגות של המערכת בצורה העדינה ביותר, ועל ידי כך, לקבל את התוצאות הממוקדות ביותר לאותם תנאים.
לתוצאות הללו אנחנו קוראים "מגבלות" - constraints - מה שאומר שמדען יצירתי יודע להמציא מודלים, אבל הידע שהוא צובר שם מול המודלים הללו מגבלות.

למשל - כולם מכירים את המודל שהירח עשוי גבינה... אז זהו - שזה לא יכול להיות, כי אם הירח היה עשוי גבינה, חום השמש היה גורם לגבינה לנזול ולטפטף על כדור הארץ. מה גם - שגלקסיית זנב העכבר כבר היתה אוכלת אותו - אלו מגבלות די חמורות על המודל שירח עשוי גבינה, לכן היה צריך למצוא מודל חדש.

ברגע שיש מספיק מגבלות - ניתן לבנות מודל גס לפתרון בעיה, וככל שמעמיק המחקר ומתרבות המגבלות, המודל הופך להיות יותר ויותר מעודן ומדוייק.
ההצלחה של מחקר כזה - היא רק פיסה אחת, חלק אחד בפאזל עצום של ידע אנושי. את הפיסה הזו אנחנו משלבים אל תוך התמונה ולאט לאט מנסים להבין מה בעצם מרכיב את היקום הזה. לעיתים - מתפרסם מחקר שכלל לא קשור לחלל, הוא קשור למשהו אחר לחלוטין, אבל המדען המתעניין שאוזניו קשובות ומוחו קודח מסקרנות, שומע על מחקר כזה ובודק אם יש דרך ליישם את המחקר ההוא - לעבודה שלו בנושאי החלל.
הפאזל עצום, ואם אהיה לרגע אחד ישר עם עצמי ואיתכם - אומר בכנות שלדעתי בימי חיי לעולם לא אצליח לראות את הפאזל השלם ולא אבין את כל מה שאני רוצה להבין.
אבל מי שמכיר אותי יודע שאני עקשן גדול גם כשאין תקווה...

גם באוניברסיטת תל-אביב, שם עשיתי את הדוקטורט שלי וגם כאן ב-NASA - הנושא הרחב של המחקר שלי היה "היווצרות החיים על פני כדור הארץ".
חשבתם פעם על המושג "חיים"?
אנחנו מתייחסים ל"חיים" בתור משהו כל כך טבעי וכל כך יומיומי, עד שלפעמים אנחנו אפילו הורגים יצור חי... כן - גם אני, בלי לחשוב שבאותה שנייה הפסקנו משהו שהוא לא פחות מנס - קסם של ממש!

בואו נעשה רגע משהו יחד: שבו שניה - הפסיקו לקרוא את הבלוג המשעמם הזה לשתי דקות.
הישענו על הכיסא שלכם, עיצמו עיניים ונסו להרפות כל שריר בגוף שלכם...
הקשיבו.
כשאני עושה את התרגיל הזה - בתוך השקט הזה... אני מרגיש ייצור חי. אני מרגיש אותות נשלחים מהמוח אל האצבעות או אל איברים אחרים, האיברים רוצים לזוז... מייד -בתגובה מיידית, נשלח אות אחר ומצווה "שקט!"...
ואתם שומעים את הפקודות הללו רצות בתוככם.
בשקט הזה, עולים מראות מול עיניים עצומות - זה יכול להיות נוף, זו יכולה להיות דמות אישה (או איש...) אהובים.
בשקט הזה עולות מחשבות...
ובשקט הזה אפשר להרגיש דברים שלרוב אנחנו מזניחים - אפשר להרגיש סערה אדירה של "חיים" בגוף  דומם! הגוף לא מפסיק לחיות גם כשאנחנו "קפואים".
אז... מה הם בכלל החיים הללו?

מה זו החיוניות הלא תאומן הזו שאחנו קוראים לה "חיים".
מהיכן היא הגיעה? מה מניע אותה? איך זה בכלל התחיל? האם זו רק כימיה ופיסיקה? האם יש דבר כזה שנקרא "נשמה" או שכל זה רק ביטוי לריאקציות כימיות ברזוננס מדהים?... איך החלו החיים?
האם הם נוצרו רק כאן על כדור הארץ? במעין תהליך מאד מאד ייחודי ופלאי?
המחשבות הללו טורדות אותי, ולא רק בפן המדעי הקר שלהן - אני נהנה להשתעשע עם המחשבות הללו בכל מקום שאני נמצא בו. אני תוהה על החומר מול הרוח, תוהה על נשמות מול גוף בשר-ודם. ואני נדהם מול רגשות, כורע מול געגוע, ומוצא את עצמי אבוד מול מחשבות.

המדע כיום יוצא מנקודת הנחה שזה לא ממש יתכן שרק כאן על כדור הארץ, כוכב לכת קטן, זניח יחסית, השלישי במרחקו מכוכב אחר - ממוצע מאד בחלל, נוצר משהו כל כך מדהים באופן ייחודי עד כדי כך שאין שני לו בין כל הכוכבים והגלקסיות של היקום.
אנחנו יוצאים מנקודת ההנחה שהחיים - או נכון יותר יהיה לומר "אבני הבניין של החיים" - נמצאים במרחבי היקום בשכיחות גבוהה יחסית, והם אכן נמצאו במטאוריטים שנחתו על כדור הארץ, בתוכם אבני בניין של חיים שלא מוכרים מהייצורים החיים שיש כאן.
לכן - אנחנו מתחילים לחפש את היסודות לחיים, את התהליכים הראשוניים של החיים מחוץ לכדור הארץ - אבל כאן עולה השאלה:
"איפה? איפה נמצא את השלבים המוקדמים ביותר של יצירת החיים?"

היקום גדול, עצום, איפה מתחילים לחפש?
אם נצא מההנחה שהכימיה והפיסיקה מקיימים את החיים - אנחנו קודם כל צריכים אנרגיה כדי להפעיל את המנגנון - ומקור האנרגיה של כדור הארץ ומערכת השמש כולה היא - השמש.
כדור הארץ קרוב יחסית לשמש, שטף האנרגיה ממנה חזק חסית, הטמפרטורה גבוהה יחסית - התהליכים על פניו מהירים יחסית... כדי למצוא שלבים יותר מוקדמים, צריכים לחפש יותר רחוק - עמוק יותר במערכת השמש, היכן שהקרינה מועטה, והטמפרטורות נמוכות. לכן, בשנים האחרונות יש משימות מחקר רבות, שעולות על כל דימיון אל מעמקי מערכת השמש, אל גופים קפואים שעין האדם מעולם לא ראתה ולא חקרה אותם בבירור - כדי למצוא האם שם, בקור המקפיא של החלל, טמונים עדיין זרעי החיים שכבר נבטו על כדור הארץ.

איך כל זה קשור למה שאנחנו כאן עושים במעבדה?...
חכו...

דרג את התוכן: