אחת התגובות לרשומה הקודמת: "אוקיינוס מתחת למדבר הקרח של אנצלדוס"  עוררה דיון בקשר לאפשרות למציאת מקום חילופי לבני האדם אם וכאשר כדור הארץ יגיע למצב שלא יוכל יותר לתמוך בחיים על פני כדור הארץ... לפחות - לא בחיים המוכרים לנו.

לא פעם, אנשים שואלים אותי אם יום אחד נוכל לעבור לגור על מאדים, או בכל מקום אחר במערכת השמש או מעבר לה - במקרה וכדור הארץ יגיע למצב של קטסטרופה סביבתית...

השאלה הזו תמיד גורמת לי לעצב עמוק...

לפעמים, מי שממש מכיר אותי ויביט טוב טוב, ימצא דמעה סוררת בוקעת ועולה בזווית העין  שלי, כשהעצב עולה ומבעבע בתוכי... כאב של פרידה, כאב של הקלות שבה אנשים מוכנים לוותר...

אני מוזר... אני יודע.

אינני יודע איך הסרט נקרא בישראל - אבל יש כאן סרט חדש של פיקסאר - כאן הוא קרוי "UP", על האיש שיוצא להגשים את החלום שלו ושל אישתו המנוחה למצוא את המקום האגדי שבו רצו להקים את ביתם.

תחילת הסרט, מספרת איך הם נפגשו כילדים, התאהבו, התחתנו, רקמו חלומות יחד... עברו קשיים של זוג חשוך ילדים ולא חדלו לחלום עד זיקנה. ואז... הטבע עושה את שלו והאישה נפטרה... האיש שעולמו ואהבתו חרבו עליו - יוצא להגשים את החלום המשותף שלהם.

למה אני מספר לכם על הסרט? כדי שתדעו מי הפסיכי שכותב את הבלוג הזה,ולמה שאלה פשוטה לגבי האפשרות לעבור לכוכב לכת אחר מעוררת אצלו דמעות... אני יודע שאני רגיש (מדי...) אבל אני מעדיף את עצמי ככה.

חזרה לכדור הארץ...

הביטו :

אתם רואים את התמונה הזו?

אין כמוה בכל היקום המוכר לנו נכון לרגע כתיבת שורות אלו.

קומו רגע מהכיסא, גשו לחלון הקרוב ופתחו אותו - כן, גם אם אתם בתל-אביב המהבילה: הביטו החוצה מהחלון... ראו איזה עולם מדהים נשקף אליכם!

כן - גם הגגות עם האנטנות, וגם המכוניות שצופרות למטה... מי שגר באיזורים כפריים יותר מכיר את התחושה הזו - אבל הביטו על הבית שלכם: זה כדור הארץ!!

כאן נולדתם.

הוא מקיים אותנו כבר 3.8 מיליארד שנה בצורות חיים שונות...

פלא שלא יאומן!!

נשמו את האוויר, האוויר שיש בו 21% חמצן!

הביטו אל השמיים - שמסננים את הקרינה שיכולה היתה להרוג אתכם בתוך מספר ימים.

הביטו אל האדמה שמצמיחה מתוכה צמחים ועצים... הביטו אל הים... משם יצאנו לפני מיליארדי שנה...

את כל זה אתם רוצים לזרוק ולחפש מקום אחר?

סתם כך  לוותר?...

איך?... איך אתם מוותרים על המקום המדהים הזה ומביטים עליו רק בתור "מכונה תומכת חיים???"

הביטו בו... התאהבו בו, בכוכב הלכת הכחול הזה, אין כמוהו בכל היקום המוכר לנו כולו!

ושימרו על האהבה הזו מכל משמר... אין שום מקום אחר ביקום המוכר לנו שקסם כמו שהתחולל עליו וממשיך להתחולל עליו בכל יום מחדש.

עצוב לי - באמת עצוב לי שאנשים מוכנים כך סתם לוותר בקלות... בעיקר על כדור הארץ.

אתם חיים - וזה נס.

אתם חיים על כדור-הארץ - שהוא נס.

אתם מסוגלים לחשוב - וזה נס.

אתם מסוגלים לאהוב - וזה נס.

ואם אי פעם אהבתם באמת ואהבו אתכם באמת - זה הרי נס כפול ומכופל...

וכמו שהיום אנחנו מחפשים את הריגוש והמהיר, ולא רוצים להשקיע אנרגיה כדי לשמר דברים... לא משמרים חיים, לא משמרים רגשות, לא משמרים אתרים הסטוריים... מתייחסים להכל כמו אל מכונית ליסינג.

גם לא משמרים את כדור הארץ...

ההבדל, הוא שכשאנחנו מזלזלים בכדור הארץ...

בשלב מסויים, הוא יתחיל לזלזל בנו ויפסיק להיות המקום המושלם שאנחנו לוקחים כל כך כמובן מאליו..., וכשהוא יתחיל להשתנות, אף אחד לא יוכל להימלט - העני עם העשיר, המשכיל עם הבור וצעיר עם הזקן...

המעבר יהיה מהיר יחסית - העלו את אפקט החממה מעבר לגבול מסויים, ותתחילו לקבל אידוי מהיר של פני הים שיאיצו את אפקט החממה (אדי מים הם גז חממה יעיל הרבה יותר מדו-תחמוצת הפחמן שכולם מודאגים ממנו...) במהירות שאתם אפילו לא מסוגלים לתאר לעצמכם. על פי מודל שאני מכיר של חוקר פלנטרי שלח דוגמה מהתהליכים שעברו על כוכב הלכת נוגה, הוא בנה מודל שעל פיו כדור הארץ יתייצב אז על לחץ אטמוספירי גדול פי 4 לערך מזה שאתם מרגישים כעת (כשאתם צוללים בבריכה לעומק של 3 מטרים - אתם חווים לחץ של בערך אטמוספירה וחצי... איך האוזניים?) וטמפרטורה ממוצעת של כ-70 מעלות צלסיוס.

ביום שזה יקרה ולא יוותרו כאן החיים המוכרים לנו, זה לא יופיע אפילו כמודעה קטנה בעמוד הפנימי של חדשות הגלקסיה... רק אנחנו נחווה את האובדן הנורא הזה של "חיים".

כדור הארץ עצמו, דרך אגב... יהיה בסדר גמור - סביר להניח שהוא יחזור לימים עתיקים וירוקים מאד - תחשבו על העולם אז כחממה ענקית, חמימה ורוויית אדי מים, אני מעריך שיהיו סוגי צמחים שממש ישגשגו כאן.

ואין שום מקום ביקום שנוכל לברוח אליו.

לא בעתיד הנראה לעין... כל ניסיון לטייב מקום מחיה על פני כוכב לכת אחר - יהיה קשה הרבה יותר מאשר פשוט לשמור על הקיים...  זה פשוט בלתי אפשרי ליצור "תחליף כדור-הארץ". אין לאן לברוח!

מה לעשות? - זה פשוט מאד: לשמור על מה שיש לנו כאן.

לשמור עליו מכל משמר...

אני יודע שאני אדם שנוטה לא לוותר בקלות - לא וויתרתי על החלום להיות דוקטור גם כשהייתי תלמיד גרוע בבית ספר, וגם בימים שבהם נאבקתי ב-ADD תוך כדי לימודי התואר הראשון שלי בטכניון.

לא וויתרתי על המטרה שלי להגיע לעבוד כאן ב-NASA גם כשאמרו לי שלישראלים מאד מאד קשה להיכנס הנה מטעמים בטחוניים.

לא וויתרתי לא וויתרתי על המטרה שלי להגיע לעבוד כאן ב-NASA גם אחרי שהצעת המחקר הראשונה שלי לא התקבלה - מצאתי איך ואת מי לשאול מה היה לקוי בה ותיקנתי... בפעם הראשונה היא נפלה על חוסר ניסיון בכתיבת הצעת מחקר - בפעם השנייה היא עברה בציון לשבח!

נכון, זה לא תמיד מצליח - לפעמים נכשלים... אבל אני תמיד יכול להביט לעצמי בעיניים ולומר "לא הרמתי ידיים!"

אבל אל תוותרו כל כך מהר, בכל דבר - ובעיקר, כשמדובר בכדור הארץ, כי פשוט אין שום מקום כזה בכל היקום העצום, לפחות זה שמוכר לנו נכון לרגע זה...

ראו איך מתוכו, ממש מתוכו צומחים וגדלים שתילים:

הדימוי הטוב ביותר שאני יכול לחשוב עליו הוא "אמא"...

אין לנו שום מקום אחר שיכול להציע לנו את מה שיש לנו כאן. הביטו עליו בהערצה, הוא מקום מדהים!

שמרו עליו...