"אל תתלבטי יותר מדי, כולם אותו דבר - רק השמות שונים" אמרתי לדמות התמירה, דקת הגיזרה וארוכת השיער החום המסלוסל שעמדה לפני כבר מספר דקות וחככה בדעה איזה קפה לקחת ממיכלי הקפה המחומם שנמכרים בקפטריה 167 ב-JPL...

היא הפנתה את הראש וחייכה במבוכה "איזה אתה לוקח?"

"את זה" עניתי ופניתי למיכל שהכיל קפה שנקרא Rocket Fuel "לא כי הוא יותר טעים מהאחרים - אבל השם מבטיח לעורר אותי בשעות הללו - אז שיהיה"...

היא חייכה, מילאה את הכוס מאותו המיכל ופנינו ללכת לקופה. את החצי שעה הבאה בילינו בשיחה ערה באחת מפינות הקפטריה המוצלות בחוץ, נהנים מאחר צהריים חם ויבש - מיטב האקלים הקליפורני.

זו היתה הפגישה הראשונה שלי עם אי`,, דוקטורנטית איטלקיה שמתמחה באטמוספירה של כדור הארץ, ושהגיעה שבוע קודם למעבדה. התברר לי שהיא גרה בדירה שכורה לא רחוק מהבית שבוא אני גר, עם שותפה, אל``, דוקטורית לאסטרופיסיקה שהגיעה גם היא מרומא...

מאז היינו נפגשים מדי פעם בקפטריה להפסקה יזומה באמצע יום עבודה ארוך, או באוטובוס בדרך לפסדינה בסוף יום העבודה, ולפעמים יורדים בעיר העתיקה של פסדינה ומטיילים לנו עד שמוצאים את אחד מבתי הקפה הנסתרים בסמטאות, עליהם למדתי רק לאחרונה... יושבים לנו יחד, לרוב לבד ומכירים אחד את השני בצורה שלולא היינו כאן לבד - לא היינו מכירים. לפעמים אנו יושבים עם עוד כמה חבר`ה שמצטרפים מדי פעם - מכירים ומתחברים וחולקים חוויות ורעיונות על העבודה, מכירים אנשים ממדינות אחרות, תרבויות אחרות, מנהגים אחרים... ומדברים על להיות כאן רחוק מהבית...

שבועיים לאחר מכן, ראש המעבדה שלח מייל לכל אנשי הקבוצה על ארוחת ערב חגיגית במסעדה התאילנדית, שורפת החיך והלשון שנמצאת ברחוב קולורדו לכבוד תוספת חדשה למעבדה שלנו - נכון... אל` היא התוספת.

אה, כן... לארוחת הערב תצטרף חברה שלה, אי`...

כך התברר לי שאל` היא תוספת חדשה לקבוצת המחקר שלנו, שלשתיהן זו הפעם הראשונה בארה"ב, יש להן הומור עצמי בעיקר על צורת הנהיגה באיטליה ושהן מתות על אספרסו קצר וחזק במיוחד בקפטריה הקטנה על המדשאה ליד המזרקות... גם אני.

הקבוצה שלנו היא קבוצה מאד מיוחדת ב-JPL, היא בעצם הגשמת חזון של ראש הקבוצה, הודי צמחוני שנכנס לדיכאון בכל פעם שאיזה שהוא בעל חי נמצא בצרות.

יש שם חוקר נמרץ ותזזיתי מפינלנד, אמריקאית ממוצא סיני, סיני רציני עם חוש הומור שופך, RT הישראלי וכעת גם חוקרת איטלקיה חובבת אספרסו... "הקבוצה הבינלאומית" קוראים לנו, "האומות המאוחדות של JPL".

מה שיפה בקבוצה הזו הוא שלא משנה מאיפה כל אחד הגיע - הצוות הזה מתגבש והולך ואנחנו לומדים להכיר תרבויות אחרות שלא תמיד היה לנו קשר איתן, ובצורה מעמיקה כמו שלעולם לא תכירו גם אם תבקרו במדינה ההיא כתיירים, אפילו לפרק זמן ארוך יחסית.

וזה מה שיפה כל כך במרקם החברתי של החוקרים הצעירים של JPL...

זה מה שכל כך יפה ומהנה לעבוד כאן - מעבר לתחושת ההתעלות שיש בעבודה כאן.

בגדול - סגל העובדים ב-JPL מורכב מחוקרים קבועים שעובדים כאן ומהווים את השלד של המעבדה. חוקרים אלו, מגייסים חוקרים לעבודה כאן מכל רחבי העולם לעבודה זמנית בתור פוסט-דוקטורים, סטודנטים לתוארים גבוהים ואף סטודנטים לתואר ראשון שעובדים כאן במקביל ללימודים.

הפוסטדוקים מהווים את השכבה הרחבה ביותר של חוקרים צעירים לא קבועים כאן. הם מגיעים מכל רחבי העולם כמעט: מאירופה, ואמריקה, אוסטרליה ודרום מזרח אסיה - מגוון עצום של בני אדם, בין סוף שנות העשרים שלהם לאמצע שנות הארבעים, כולם אחרי שנים ארוכות של לימודים מתישים, לרוב באותה סביבה כמעט ללא אפשרות ליצור קשרים חדשים או ה כרויות חדשות... תקופת הסתגפות לא קצרה שהפכה אותם לאנשים שנמצאו ראויים להתקבץ לעבוד במעין כור-היתוך בינלאומי שיכול היה להוות דוגמה לעולם יפה הרבה יותר.

מצד אחד, האנשים כאן מאד שונים אחד מהשני כאן - כל אחד עם הדת שלו, התרבות שלו, ניסיון החיים שלו והמטען הגנטי שלו - ומצד שני, נאס"א סיננה הנה קבוצה של אנשים בעלי תחומי התמחות דומים מאד, אותם חלומות ואותם יכולות. ההמצאות רחוק מהבית, רחוק מעין בוחנת של חברה מסורתית וביקרותית, רחוק בעצם מכל צורה של "היסטוריה אישית" והשהות שמוגדרת כשהייה זמנית שנקבעת על פי החוזה הראשוני שנחתם, וגם על פי ההתקדמות האישית: יש מי שמוזמן להישאר עוד - זה יכול להיות מספר חודשים לסיים פרויקט, שנה (ואילו לא נדירים...) או להמשך העבודה כאן באופן קבוע... אבל אלו האחרונים הם ממש מעטים - דווקא הזמניות הזו מאפשרת להכיר אחד את השני. היא גורמת להתחברות בינינו להיות מהירה מאד - כולם כאן, למעט המיעוט הזניח שנמצא כאן עם המשפחה או שגדלו כאן בקליפורניה, חיים לבד - ומקום כמו קליפורניה שמציעה מגוון עצום של אפשרויות ומזג אוויר מדברי מדהים, מהווה כר נרחב להכרויות שילוו אותנו למשך שאר חיינו.

מצד אחד, הלבד כאן קשה עד בלתי נסבל... הגעגועים למשפחה, למוכר לא פעם מדרדרים את הנפש לתהומות עצבות שקשה לתאר במילים...

ומצד שני, הלבד הזה מאיץ את ההתערבבות בינינו... ונותן ערך מוסף מיוחד במיוחד לשהות כאן, בעיקר אם אחד מאיתנו נמצא במשבר של "חולה בית"...

הומוגניות הטרוגנית...