H  יקר

..

 גם אני החסרתי פעימה כששמעתי את קולך מעבר לקו  ,

 חלפו שנים מאז שיחתנו האחרונה ועם זאת ההתרגשות לא נעלמה...

פער השנים לא שחק במאומה את הקשר המיוחד שהיה בייננו.

תלאות החיים  חרטו בנו סימנים , קמטים , שיבה זרקה מעט בשיערנו .

 אך הלב פועם צעיר ונרגש כבעבר . נמס לקולך

 הזיכרונות הכו בי ,ריגשו אך גם הכאיבו , הזכירו לי את שהחמצנו .

 שני צעירים תמימים מאוהבים שנתנו בטיפשות לחומה  N  להפריד בייננו ,

 היא ידעה לומר את המילים הנכונות כדי ליצור חיץ ביני ובינך .

 " הוא שייך לי " התריסה בפניי בגאווה מנצחת !  ואני שלא רציתי להפריע לזוגות ,

 פיניתי לה את הדרך .....

 וכך פספסנו זה את זו .

... 

לא אשכח את הימים הראשונים בהם הכרנו , את השיחות בלילות עבודה ארוכים,

 את הישיבה על הבטון הקר בהפסקות כשהיינו  שומעים יחד את סיימון וגרפונקל

 בווקמן עם חוט מפוצל לי ולך .

 המבטים החיוכים , האהבה והנשיקות הרכות, היו כחלום מתוק ואבוד .

הכרת לי את ג'ים מוריסון  ויחד נסחפנו בשיריו הפרועים , מתרגשים מכל משפט ומילה .

...

 תקופה קסומה , חלומית , בה נתת לי להרגיש הכי מיוחדת בעולם . 

הייתי בטוחה שראיתי בעיניך אהבה .....

 ועם זאת לא הבנתי מדוע הכול היה צריך להיפסק .

למה לא סיפרת לי עליה מלכתחילה ?

למה ויתרת עליי בקלות ?

היום אתה מכה על חטא אך מאוחר מידיי לכך

אתה נשוי עם ילדים ,ולנו נותר רק להתרפק על זיכרונות יפים.

תדע כי לעולם לא אפרק משפחה ,(הייתי ונשארתי מוסרית )

מאחלת לך כל הטוב שרק ניתן ,

תמיד תישאר לך פינה אוהבת בזיכרונותיי .

יפעת

....