זה גם ההבדל בין ישראל של אשכול לישראל של ביבי. אז, בתקופת ההמתנה לפני מלחמת ששת הימים, ישראל הייתה מתוחה מסכנת הקיום שריחפה מעל ראשה. אבא אבן נשלח לנשיא ארה"ב והתקבל בקרירות ע"י הנשיא. הנשיא דה גול גינה את ישראל המאוימת, שהיא והעם היהודי הם שתלטנים ובגבהות לב בלתי נסבלת אמר לתקשורת שאוי לישראל אם היא תירה את הכדור הראשון. בעיתונים היו ידיעות על בתי קברות ענקיים שנחפרים אי-שם בדרום הארץ. זה הרקע ל"גמגומו של אשכול": ראש הממשלה צירף את בגין ומפלגתו לממשלה, צעד שהראה לישראלים שהמצב קשה מנשוא. אחרי ישיבת ממשלה ממושכת מאד, כאשר כולם חיכו לתוצאות שליחותו של שר החוץ אבא אבן אל הנשיא ג'ונסון בארה"ב, יצא אשכול מישיבת הממשלה והקריא מתוך פתק שהיה כתוב כנראה לא ברור אחרי עשרות הגהות, הודעה בשידור ישיר לרדיו. הוא התבלבל ממילה לא ברורה וגמגם. כל עם בישראל רעד: מה מצבנו? מה קרה לראש הממשלה. ישראל נכנסה למרה שחורה, שהתהפכה, אחרי ששה ימי לחימה, לזחיחות דעת, שהשאירה אותנו בשטחים עד היום. בישראל של אשכול האזרחים לקחו הכל ברצינות תהומית.

השבוע ביקר ראש הממשלה בחיל הים וצולם כשמעד בניסיונו לרדת מספינה אל סירה. דבר צפוי מאדם שעבר את גיל הששים. אבל כל ישראל צחקה. כי בישראל של ביבי, הכל מצחיק. גם מה שלא מצחיק.