הניצנים כבר החלו מזמן – בבירות, בטהראן, בבילעין ונעלין. היסטוריה בהתהוות. למתנגדים החדשים, שבוודאי יכונו טרוריסטים, נמאס: נמאס להם מהדיכוי האיסלאמיסטי פשיסטי כמו שנמאס להם מהדיכוי הקולוניאלי של הציונות והמערב. כי הם כבר הבינו: היריבות בין חמאס וחזבאללה לבין ישראל או בין איראן למערב – היא הצגה אחת גדולה. ההצגה הכי טובה מאז ימי המלחמה הקרה. בעצם, אחמדינז'אד, אסד ונסראללה הם החברים הכי טובים שלנו ואהוד ברק וליברמן הם החברים הכי טובים שלהם.
זה לא מקרי שרק לפני מספר שבועות ניסו אותם גורמים איסלאמופשיסטים להצית מחדש את אינתיפאדת אל-אקצא בשם ההגנה על המקומות הקדושים. זה לא מקרי שהחמאס זקוק בדחיפות ליוקרה פוליטית באמצעות השלמת עסקת שליט. זה לא מקרי שהחמאס ומדינות אסלאמיות אחרות התלבשו על דו"ח גולדסטון כאילו היו לוחמי זכויות אדם.
כולנו רואים את אותה רוח. רואים ומשקשקים. ובמערכת הביטחון ישנם כאלו שעוקבים בדאגה וישנם כאלו שעוצמים עיניים כי המחזה קשה מנשוא.
אך לא השפלתו של הפתח בידי ישראל ולא ניסיונות המילטריסטים לעשות מחטף לרוח החדשה יועילו. גם לא מיליון קליעים של צה"ל יועילו. גם לא הפצצות מן האוויר ו"בעל הבית השתגע". גם לא קירות ביטון ואילי נדל"ן. גם לא להטוטנות משפטנים. גם לא גולדשטיין שתיים ושלוש.
במקום בו נכשלו חגורות הנפץ, הקסאמים ושלל כלי זין אחרים, תנצח המצלמה. במקום בו נכשלו בזה אחר זה המנהיגים והטכנוקרטים, ינצח העם. במקום בו נכשלה הדת, ינצח החופש. במקום בו נכשלו המילים החלולות שאף אחד לא באמת התכוון אליהן, תנצח הרוח. במקום בו נכשל השלום, ינצח הצדק.
ואחרי שמשטר הכיבוש יקרוס לתוך עצמו, גבולות המדינה ייקבעו ונטהר עצמנו מפשעי מפא"י, תקום רפובליקת ישראל השלישית. ואז לא תהיה לנו ברירה אלא להביט גם פנימה. אם ירצה השם. |