"How to..."
פוסטים אחרונים
- capra aegagrus hircus 13/12/12
- ניסוי מחשבתי באהבה עצמית 5/11/12
- אופטימית לשם שינוי 9/6/12
- אוהב דגים, דייג? 4/6/12
- שלושת סתתי האבן 31/5/12
- הזמנה ל"הזמנה לחתונה" של אחותי. 21/5/12
ארכיון
על ריקנות ורחיצת טפטים
דודה שלי עבדה כל יום למעלה מ-12 שעות: תופרת ותופרת. כשהיא היתה בחופשה (ובמקרה לא נסעה לחו"ל) היא היתה מתחילה לרחוץ את הטפטים שעל הקירות מרוב שהיא לא ידעה מה לעשות עם הזמן הריק. אף פעם לא הצלחתי להבין כיצד רחיצת טפטים ממלאת לה את הריקנות. בהקשר זה גם שנאתי, שכשהתלוננתי על שעמום, המבוגרים היו אומרים משהו כמו: "את יכולה לרחוץ כלים". לא הבנתי איך עלה על דעתם שלרחוץ כלים זה יותר מעניין מלא לעשות כלום. בכל זה נזכרתי משום שלפני כמה ימים שוב דיברתי עם חברתי הידועה בכינוי "חברתי הלא מפוברקת". היא בדיוק סיימה פרוייקט שהעיק עליה כבר במשך חודשים. "עכשיו אני מרגישה ריקנות" היא אמרה ואני עניתי לה תשובה מטומטמת: "תהני מזה". בצדק, החברה טענה שהחלפנו תפקידים: שכשהיא אמרה לי שאפשר להינות מהחרדה התקוממתי ועכשיו אני מציעה לה להינות מהריקנות. ואולם, למרות שאני חושבת שהיא צדקה בטענה שלה ניסיתי להבין למה בכל זאת אמרתי את זה. נראה לי שזה קשור איכשהו בכך שבחוויה שלי (שהיא כנראה שונה לחלוטין מזו שלה) אי אפשר להרוג שיעמום על ידי עיסוק משעמם כמו רחיצת טפטים ואי אפשר להרוג ריקנות על ידי עיסוק מעיק ומלחיץ כמו למשל מילוי טפסים של מס הכנסה או הכנת רזומה. במלים אחרות, אני מעדיפה לחוות את השעמום ואת הריקנות מאשר למלא אותם בעיסוק משעמם או מעיק. |
תגובות (41)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
התלבטתי אם להמשיך לכתוב עוד פוסט על השעמום מהעבודה אבל נראה לי ששכנעת אותי סופית (אין כמו קצת פרובוקציה כדי להפיג את השעמום)
שכחתי להוסיף: סיפוק מעבודתם, תחושה של הגשמה עצמית, מקורות השראה בלתי-נדלים.
ענת, שכחת שקפה דה מרקר היא פלטפורמה לנטוורקינג עסקי? לכן רוב האנשים כאן מציגים מצב רוח טוב, פירגון, שמחת חיים קופצנית, התלהבות, רוח נעורים ובכלל יחס חיובי לחיים...
אני רואה שאני במיעוט כאן. רוב האנשים לא יודעים שעמום מהו. מוזר לי קצת.
לשרבט, דרך אגב, גם אני מחבבת אבל לצערי לרוב אלו קלישאות שלא מובילות אותי לכלום.
כשאני ממתינה שמענה קולי יעביר אותי במרחבי האלחוט הסמויים
אני נוהגת לשרבט בלי מחשבה, מה שנקרא "דודל",
שם נולדו מרבית התוצרים האומנותיים היותר מוצלחים שלי,
ואני מוקירה את אלו מאד, ושומרת אותם. בשלווה הם ממתינים
שתבוא הנחישות ויתאפשר המעשה ויעובד ה"דודל" ליצירה "ממשית".
אני לא מכירה מהו שעמום , סליחה .
טוב, אצלי זה עובד אחרת. היומיום מקבל משמעות רק כשיש איזשהי כמיהה. לעומת זאת כשאני לא כמהה לכלום אז גם היומיום תפל.
כמיהה לדבר שאינו מתממש?
טעם באפשרות לחלום.
שעמום בכל מה שמרכיב את היום-יום.
לי נראה שההפך. קיומו של אובייקט כזה היה נותן לעולם טעם.
השעמום שבכמיהה: מקורו רגש עז - כמיהה, ערגה, תשוקה, געגועים, חרדה מאובדן - המכוון לאדם מסוים, בדרך כלל אדם נעדר; כל מה שאינו קשור לאותו אדם נראה תפל, משעמם, חסר ערך.
האם הרגשה מתמדת של תפלות ושעמום מעידה על קיומו של אוביקט כזה, מושא נסתר או גלוי לכמיהה? אולי אין זה בהכרח אדם?
שיעמום מתחבר לתחושת ריק
בגלל זה כן עצוב לי כשמישהו מרגיש ריק.
לא מדברים על מצב של ציפה מחשבתית וחלומות
מתכוונים לתחושת אין. אינות.
מה שהיה אצלך חלומות הפך לרישומים, אצל האחר הפך למקצוע ואצל השלישי לתחביב,
לכן שאלתי מלכתחילה מה הוא שיעמום,
האם יש בכלל דבר כזה?
ואולי אנחנו טועים בפרשנות?
אדם שנראה משועמם לא בהכרך כך, ולהיפך אדם יכול להיות בעין סערה ולהרגיש לא מחובר לשומדבר.
שוב בניגוד לאבישי וכנראה שאני בטח לא צעירה ממנו.לא חוויתי שיעמום בחיי. או שחיי דאגו לי לא להשתעמם.וזה לא במרירות,כי אל תשכחי שכבר אין לי כיס מרה. אבל לי מאוד כאב שילדתי באה בטון סוף העולם ואמרה:משעמם לי אמא! בוודאי שמעולם לא צחקתי עליה.כי בעיני זה מלכתחילה עצוב.
אני לא כל כך מבינה מה יש לצחוק על ילדים המשתעממים. זו התגובה האחרונה שהייתי מצפה.
וכן יש עניין של חוסר מעש לאנשים מסויימים
אך מחשבותיו,חלומותיו והפנטזיות העוברות לו בראש הם חומר מצוין ,מי יודע?אולי לאיזו יצירה,הברקה שיחה או אפילו קתרזיס.
אני זוכרת את עצמי כילדה ,חולמת המון בוהה המון ומתבוננת המון.אחרי זה באו רישומים כתיבה,רעיונו. בוודאי שמלאתי איזה סוללה בלי דעת
שאחר כך הפכה לסוג של אנרג'י כמו השפן
הייתי באמת מבדילה בין חוסר מעש (שבכלל לא מחייב שיהיה לנו משעמם) לבין שעמום. אפשר להשתעמם קשות גם כשעושים משהו ואולי בעיקר כשעושים משהו לא מעניין.
באמת יש יותר מסוג אחד של שעמום: לשבת בהרצאה שלא מעניינת אותך זה לפחות שעמום חולף אבל למצוא את הכל תפל וחסר ערך זה השעמום הקשה יותר שממנו סובלת הרבה פעמים.
תרשה לי אבישי, להנהן בהסטריה בראשי למקרא מה שכתבת
כל מילה פנינה
כל פסיק- אבן חוצבים,
הוא שאמרתי הכל עניין של הבנייה חברתית ששיעמום בה הוא מילה נרדפת לאוי ואבוי.
מה זה בעצם שיעמום? מה שנראה לאחר כחוסר מעש?
וכשאדם נמצא בחוסר מעש, אבל חושב המון, או מקשיב, או מביט, או סתם בוהה, איך נקרא לזה אז?
ואולי שעמום של האחד הוא כייף של האחר?
וזה נכון. נורבגי אחד (Lars Svendsen) אפילו כתב ספר בשם "הפילוסופיה של השעמום" שמנתח את המושג לדורותיו. זה ענין לא פשוט. מקומם אותי הלועגים למשתעמים, במיוחד לילדים משתעמים (במיוחד ההורים הבני זונות האלה). זה כמו ללעוג לילד על זה שכואב לו הראש. בכלל, להגיב לילד בלעג או בציניות זה נקלה בעיני.
במשך שנים התגאיתי בזה שאני אף פעם לא משתעמם, הרי תמיד אפשר לקרוא, אבל מסתבר שיש גם מצב בו אינך יכול לקרוא, בו כל דבר שאתה קורא נראה לך תפל וחסר ערך. וישנה גם צורה אחרת של שעמום - בו הנסיבות כופות עליך לרכז את תשומת ליבך בענין שאינך רוצה בו (הרצאה, למשל, או ציפיה לרמזור שייתחלף). ולעומת זה ישנם מצבים בו אתה יכול לבהות בחלל במשך שעות ולא להרגיש בזמן החולף - זה האנטי חומר של השעמום.
בדיוק קלעת לאחת מהאמירות של אותה דודה ז"ל (זו שהיתה רוחצת טפטים). היא היתה אומרת שאם ישימו את כל שקי הצרות לבחירה כל אחד בסוף יבחר בשלו. יש בזה משהו.
אין שיעמומך כשיעמומה
וריקנותך כשלה...
כל אחד והשק שלו-כך היתה סבתי אומרת
ואיש לא יסכים להתחלף....
נכון. קפה לסוגיו השונים (גם כזה ששותים) הוא דרך נהדרת למילוי כל סוג ריקנות (מנטלית או בטנית).
וואלה. לא ידעתי שבעיות נשימה גורמות לאי שקט.
לא שמעת???
בשביל זה המציאו את "הקפה"
הוא סותם את כל החורים
ממלא חללים ריקים
ולפעמים גם מאד נהנים
אני לא בטוחה ששעמום כשלעצמו הוא דבר נפלא אבל הוא בטח עדיף על מועקה ולחץ. מה שאני אוהבת זה לא שעמום אלא מנוחה ועיסוקים חסרי תכלית.
לגמרי בדעתך, מאז הווסדינו חונכנו ששיעמום הוא דבר מוקצה, לא חוויה אלא בושה וחרפה, מהשהוא שלא יתכן שיהיה טוב,
כשהתבגרנו הבנו פתאום שלא כל מה שאמרו לנו
נכון,
גם זה.
שיעמום יקירתי הוא דבר נפלא, כייף גמור שממלא מצברים, ואין שומסיבה לחוות אותו רק כשכבר זקנים לגמרי,
כי אז, כבר באמת לא זוכרים מה לעשות איתו..
נכון מאוד.
ובעיקר אני אוהבת להתבונן באנשים שלכאורה יושבים רגועים על כורסא
וכמה תזוזות,אי שקט ,פעילויות הם מבצעים במה שהם מכנים מנוחה.
מנוחה זו אומנות נלמדת ולאנשים שיש בעיות נשימה באופן טבעי יותר קשה
בגלל אי השקט שבעיות נשימה גורמות.
תודה. לדעתי שעמום הוא אחד הנושאים המרתקים.
אפילו משעמום את עושה פוסט מעניין... *
באופן מוזר אני דווקא מעדיפה לרחוץ כלים כשלא משעמם לי ובייחוד כשאני לא מרגישה רייקנות. דוקא כשיש משהו שמלהיב אותי אז גם לא אכפת לי לרחוץ כלים בין יתר הדברים.
הבעיה אצלי, שתמיד, אבל תמיד, יש ערימות של דברים שאפשר לעשות ואפילו צריך, בזמן ששעמום או ריקנות מזדחלים להם. אני מוצאת שהבעיה בשעמום שהוא ממכר ומשתק. אם מתרגלים אליו, קשה אחר כך לצאת ולעשות...
ואגב, רחיצת כלים, היא זמן מצויין למחשבות ולתוצאות מהירות.(רוחצים את הכלים ולפתע יש מקום בכיור, על השיש, ופתאום המטבח מסודר..) לא שאני רוחצת כלים אובססיבית, אבל פעם ביום אני מרשה לעצמי פינוק שכזה..
את בטוחה שלא ייחסת לשעמום של הבת שלך יותר מדי? אני מסכימה איתך שהרבה פעמים שעמום הוא סמפטום לריקנות, אבל לפעמים, בייחוד אצל ילדים, נראה לי שסתם חסר להם עיסוק שיעביר את הרגע.
אין בי תחושה כזאת
ואף פעם לא היתה
אמרתי לך שאני ברת מזל
שתמיד יש משהו שמעניין אותי.
אבל היו לי הרבה קטעים עם בתי
בגיל התבגרות שהיתה באה ואומרת משעמם לי!
ואני ידעתי שבאותו רגע היא מרוקנת לגמרי
ומחפשת איזה גנרטור שיאיר אותה מבפנים או שיחמם אותה
וזה היה תמיד כמו סכין בלב.
שאולי אני לא מעניקה לה מספיק.
אך להחליף ריק עם עבודת פארך מטומטמת כמו ניקוי פנלים או טפטים?
somebody is out of his mind?
ממש נוסחה רעה.
אם התנסית בכל הקשת ושום דבר לא טוב אבל עדיין לא התנסית ברחיצת טפטים אז אולי שם מחכה האושר? אולי כל מה שאת צריכה זה לנסות לרחוץ טפטים או פנלים?
סתם, ממש סתם.
אבל למה הרגוע והשליו בלי לחץ ובלי רגשי אשמה הוא גרוע לך? אני דווקא מרגישה נוח באמצע הזה (כמובן, שכל עוד הוא לא הופך לשעמום).
אין לי מושג בקשר לטפטים - בחיים לא חשבתי שאפשר לרחוץ טפטים. באותה קטגוריה, אגב, גם פנלים.
אבל על הריקנות והצד השני שלה - החרדה - אני יודעת יותר מדי טוב.
לא שאני באה לחדש כאן, אבל... לא זה טוב, ולא זה טוב. ואת יודעת משהו, ענת... גם האמצע, השקט, הרגוע, השליו, בלי לחץ ובלי אשמה - גם הוא די גרוע.
אז מה יוצא מזה?
(זאת אני, הפסימית חסרת התקנה שבחבורה...)
בעלי נוהג לומר לילדים שלו: "אני לא מחלקת בידור".
ואמא שלי הייתה אומרת, כשהייתי טוענת שמשעמם לי
את רוצה שאני אביא לך תזמורת????
אפילו זה נשמע לי יותר מעניין מלרחוץ טפטים.
אצלנו היו אומרים לנו: "תעשי ככה" ומשלבים את אצבעות הידיים ומתחילים לגלגל את האגודלים בכיוון השעון (קשה לי בדיוק לתאר את זה אבל קל מאוד להדגים) וכשזה ישעמם אותנו שנהפוך כיוון. האבסורד הוא שאני חוטאת באותה אמירה כאשר הילדים של בעלי אומרים לי שמשעמם להם.
תודה רחלי.
או שלא קורה כלום. כל הקטע הוא לראות מה יקרה: משהו נפלא, כלום, או משהו אחר.
איך אמי היתה עונה לנו כשהיינו ילדות
והתלוננו שמשעמם לנו?
"תרקי ותתפסי!"
אני מעדיפה לחוות את השעמום ואת הריקנות מאשר למלא אותם בעיסוק משעמם או מעיק.
גם אני!!!!!!
ענת
אני אוהבת את צורת הכתיבה שלך.
את הדוגמאות שאת נותנת
ואחר כך בצורה כל כך אמיתית מביעה את דעתך.