0

על ריקנות ורחיצת טפטים

41 תגובות   יום שישי , 20/11/09, 15:58

דודה שלי עבדה כל יום למעלה מ-12 שעות: תופרת ותופרת. כשהיא היתה בחופשה (ובמקרה לא נסעה לחו"ל) היא היתה מתחילה לרחוץ את הטפטים שעל הקירות מרוב שהיא לא ידעה מה לעשות עם הזמן הריק. אף פעם לא הצלחתי להבין כיצד רחיצת טפטים ממלאת לה את הריקנות. בהקשר זה גם שנאתי, שכשהתלוננתי על שעמום, המבוגרים היו אומרים משהו כמו: "את יכולה לרחוץ כלים". לא הבנתי איך עלה על דעתם שלרחוץ כלים זה יותר מעניין מלא לעשות כלום.

 

בכל זה נזכרתי משום שלפני כמה ימים שוב דיברתי עם חברתי הידועה בכינוי "חברתי הלא מפוברקת". היא בדיוק סיימה פרוייקט שהעיק עליה כבר במשך חודשים. "עכשיו אני מרגישה ריקנות" היא אמרה ואני עניתי לה תשובה מטומטמת: "תהני מזה". בצדק, החברה טענה שהחלפנו תפקידים: שכשהיא אמרה לי שאפשר להינות מהחרדה התקוממתי ועכשיו אני מציעה לה להינות מהריקנות. ואולם, למרות שאני חושבת שהיא צדקה בטענה שלה ניסיתי להבין למה בכל זאת אמרתי את זה. נראה לי שזה קשור איכשהו בכך שבחוויה שלי (שהיא כנראה שונה לחלוטין מזו שלה) אי אפשר להרוג שיעמום על ידי עיסוק משעמם כמו רחיצת טפטים ואי אפשר להרוג ריקנות על ידי עיסוק מעיק ומלחיץ כמו למשל מילוי טפסים של מס הכנסה או הכנת רזומה. במלים אחרות, אני מעדיפה לחוות את השעמום ואת הריקנות מאשר למלא אותם בעיסוק משעמם או מעיק.

דרג את התוכן: