כותרות TheMarker >
    ';

    העט של ענבל

    סיפור

    18 תגובות   יום שישי , 20/11/09, 19:54


    כבר ביום שישי שעבר רציתי לנסוע לחמי טבריה.

    אף חברה לא יכלה להצטרף אלי ולא התחשק לי לנסוע לבד.

     

    הגיע יום שישי הזה אחרי שבוע גדוש בעבודה פורה, ואיתו גם העייפות..

    גופי ונפשי החליטו עבורי שאני נוסעת לחמי טבריה, בין אם בצוותא ובין אם לבד.

    גם הפעם החברות שלי היו עסוקות.

     

    האמת היא , שגם מאד הייתי צריכה את הלבד הזה.

     

    וגם החלטתי החלטה החלטית שאני לא !!! חושבת על עבודה במהלך הטבילה שלי במים החמים והנעימים.

    פשוט מתמכרת לכיף הזה ולא חושבת על כלום.

     

    נהדר!

     

    וכך היה. ארזתי תיק, נפרדתי לשלום מהכלב, שגם ככה לא ראה אותי הרבה בשבוע האחרון,

    ויצאתי לדרכי.

    הצטיידתי בקלטת ישנה של זמרת צעירה ומשובחת שמשום מה נעלמה מהשטח.

    (זכרתי את כל המילים בעל פה גם אחרי ש-15 שנה לא שמעתי את השירים הללו.)

    ושרתי לי כל הדרך לטבריה.

     

    בשעה 13:00 בערך כל ישותי הסתכמה בהתמכרות למים החמימים העשירים בגופרית ושאר מלחים חיוביים

    שאמורים להחזיר לגופי ולנפשי אנרגיות לפחות לשבוע נוסף,

    ומיד כשהתפנתה עמדת הג'קוזי, זינקתי עליה, (בכל זאת זה יתרון, שכולם שם בני 80 ואני לא..)

    תפסתי אותה, נצמדתי אליה, הטתי את הראש אחורה, ושיישרף העולם. ההרפייה המוחלטת הזו היא דרך נהדרת ליישר קמטים.

    אח....איזה כיף...

    אחר כך שחיתי לאט לאורך הבריכה, חזרתי חזרה, יצאתי,

     והתיישבתי לי עטופה בחלוק המגבת, חושבת אם לשתות עכשיו קפה, או לחכות עם המשימה הזאת עוד כמה דקות.

     

    לא היה לי הרבה זמן לחשוב משום שבחור אחד שבדיוק יצא מהבריכה, עצר רגע לידי ואמר לי שיש לי תלתלים יפים.

    (אחר כך אמר לי עוד כל מני דברים שאף אחד לא אמר לי קודם.)

     

    "תודה, עכשיו תעוף מפה", רציתי לומר לו,

     

    "ותן לי להנות מהסבבה שלי בשקט, אוקיי??"

     

    אבל אני מנומסת, אז חייכתי ואמרתי תודה.

     

    "אני בועז" אמר בועז, והושיט את ידו לקראתי. "ענבל".

    אמרתי וחייכתי,

     אחרי סקירה זריזה של הגוף שלו ובעיקר העיניים,אמרה לי שמאד כדאי לי להיות נחמדה,

    למרות שממש לא היה לי כח לאף אחד באותו רגע.

     

    הייתי די מנומנמת ולא ממש זכרתי איך בסוף יצא שהוא התיישב לידי והתחלנו לשוחח.

    מאיפה את? שאל ,

    "אני פה מהאזור," אמרתי, מבלי למסור יותר מדי פרטים,

    ואתה?

     

    "פתח תקוה".

     

    הסתכלתי מהחלון הגדול של הבריכה החוצה וראיתי איך אלוהים צוחק עלי ובקושי מצליח להחזיק את בטנו השמנה והמתגלגלת.

     

    מקום נחמד, פתח תקוה.

     

    החברים שלו שהתארחו איתו במלון קיבלו ממנו אישור לחזור לבדם,

     "אל תפריעו לי להתחיל עם אישתי לעתיד"

     והוא נשאר איתי לאיזו שיחה של חצי שעה בערך.

    ראיתי שלא ממש בוער לו ללכת, וגם לי לא בער שהוא ילך, בעיקר אחרי שהוא שיער שאני בת 29,

    הפתעתי אותו עם ה-35 שלי.

     

    גם הוא בן 35. נו טוב.

     

    אז קישקשנו קצת, או הרבה. כל תכניותי להיות עם עצמי ועם המים החמים והטרמומינרליים נגוזו לתוך העיניים החומות שלו.

    עד שהחלטתי להיות אסרטיבית וללכת לקנות לי קפה.

    הוא לעומת זאת, החליט שהוא בא איתי, הוא לא יכל לקנות לי קפה כי מסתבר שהחברים שלו הלכו עם התיק ושם היה גם הארנק שלו.

    אז גם לנחמדות שלי יש גבול, והחלטתי שאני מקציבה לו לבלבל לי את המוח רק עד שאסיים את הקפה.

    כשסיימתי את הקפה נכנסנו למים. הוא לקח את כף הרגל שלי ועשה לי מסג'.

    "אתה חצוף בועז."

    "אבל זה רק כי יש לי כוונות רציניות". אמר. ואני האמנתי  לו.

     

    בינתיים כבר סיפרנו הכל על המשפחות שלנו, על אקסים, ועל בית החלומות.

     

    שעה לפני שסוגרים את חמי טבריה ואני עדיין מאד רוצה להיות לבד.

    יש לי הרבה דברים שאני רוצה לחשוב עליהם ובועז לא חלק מהם.

    כלומר, עד לפני שעה הוא לא היה.

     

    נתתי לו את מספר הטלפון שלי והוא הזמין אותי להיפגש איתו יותר מאוחר ואולי לשתות משהו.

    וגם אמר לי את שם המלון שלו ושאל אם לחכות לי עם בקבוק שמן עיסוי,

     

    מצד אחד, הייתי במצב מעאפן מבחינה רומנטית והייתי צריכה איזו זריקת עידוד לביטחון העצמי שלי,

    מצד שני אני לא מהבחורות האלה שבאות למישהו זר למלון,

    גם אם הגוף שלו מושלם בצבע שוקולד ואני מוכנה להישבע שגם הטעם,

    ולא היה מזיק לי לבלות איתו איזה יומיים עם כל הרפרטואר של 70 שנה (חצי שלי וחצי שלו)

     והעיניים שלו כאלה שאני מוכנה שיסתכלו עלי עד יומי האחרון, שלא לדבר על המסג' בכפות הרגליים..

     

    החלטתי שאחליט בזמן שאהיה במקלחת. שם תמיד אני מחליטה דברים חשובים.

     

    אבל היה לי מאד טבעי להיפרד ממנו בנשיקה קצרה על השפתיים.

    מעולם לא עשיתי זאת אחרי הכרות כה קצרה,

    אך היו לי מספיק תרוצים מוצדקים להרגיש פעם אחת בחיים בנוח לעשות את זה.

     

    חצי שעה אחרי שחזרתי הביתה הוא התקשר והציע שניפגש. אמרתי לו שעוד קצת צפוף לי,

    כי לא יכולתי להגיד לו את האמת. וכשהיינו בבריכה אמרנו שאמת זה הכי חשוב בזוגיות. אבל אשמח בהזדמנות אחרת.

     

    תחזור הביתה, יקירי, החיים נראים אחרת מהמרפסת בפתח תקוה,

    תהנה בינתיים עם החברים שלך ותן לי את השבת השקטה שתכננתי לעצמי.

     

    שפנה. טמבלית, למה לא הלכת??

     

    +++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++

     

    בעליות מטבריה לכוון פוריה, חשבתי לעצמי, כמה טוב שיש דמיון מפותח,

     כי מה כבר נשאר לנו כשהמציאות מחורבנת?

     

     

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (18)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        10/1/10 10:03:
      ענבל, את מקסימה! להשאר נאמנה לתחושותייך- מסתבר שזו המתנה הכי טובה שיכלת להעניק לעצמך. מתוך זה תבוא האהבה האמיתית והפעם היא גם תצעד איתך במסלול שלך, בלי זיופים ו"לא נעים" ותחושות שגויות של שפנפנוּת...(ובלי קשר, ד"ש לקובי סלומון המוכשר!)
        7/1/10 14:07:


      אני מוחה בשם פתח תקווה על התגובה שמעליי קריצה

       

      ענבל כל מה שאת מדמיינת יבוא.... רק צריך לבקש!

       

       

        24/11/09 21:00:

      תגידי לי שבגיל 25 היית עושה אותו דבר... :)

      מצד שני- פתח תקווה... יש שם חיים תבוניים?

       

      (לא להרוג אותי. גרתי ליד...)

        22/11/09 16:15:

      צטט: ענבל הופמן 2009-11-21 23:21:31

       

      בעליות מטבריה לכוון פוריה, חשבתי לעצמי, כמה טוב שיש דמיון מפותח,

       

      ם זה היה דמיון - זה לא היה פ"ת.

      איך בכלל אפשר לפנטז על פ"ת? צעקה

       

      פ"ת היא ההוכחה שהנ"ל גם היה וגם נברא :)

        21/11/09 23:25:

      צטט: הדוקומנטריסטית 2009-11-21 19:33:56


      סיפור מעניין.  אהבתי את הקטע של הסיפורים חשובים במיקלחת :)

       

       

       

       


      תודה:)
        21/11/09 23:24:

      צטט: חזי חאיט 2009-11-21 18:03:01

      סיפור יפה ומשכנע

       

      תודה:)

        21/11/09 23:24:

      צטט: ריקוד חופשי 2009-11-21 15:24:12

      מקסים

      ובדמיון הכל אפשרי ומותר,

      מה זו בכלל מציאות כשאת במים תרמומינרליים?

      שבת שלום

      הו,

      הנה אחת שמבינה אותי:)

       

        21/11/09 23:23:

      צטט: פיקן 2009-11-21 14:21:10


      השתמשי  בדמיון לתוך המציאות - שפנה, למה לא הלכת?

       

      למה לא הלכתי?

      פעם הייתי הולכת

      גדלתי, עכשיו אני כבר לא עושה דברים כאלה

      אולי פעם, כשאגדל עוד יותר,....

        21/11/09 23:22:

      צטט: דאז 2009-11-20 23:16:14

      איזו אמת?

       

      האמת היא שרק השבוע בחור אחר מאותה עיר ריסק את ליבי לרסיסים,

      ולא התחשק לי על עוד אחד שקשה לו לנסוע 41 קילומטר.

        21/11/09 23:21:

      צטט: דאז 2009-11-20 23:15:41

      כל הסיפור דימיון!

       

      צר לי, אבל כל מילה בסיפור, אמת.

        21/11/09 23:20:

      צטט: בבואה 2009-11-20 21:39:48

      ענבל

      הסיפור מקסים !

       

      ממני יעל הרפז

       

       

      תודה:)
        21/11/09 19:33:


      סיפור מעניין.  אהבתי את הקטע של הסיפורים חשובים במיקלחת :)

       

       

        21/11/09 18:03:
      סיפור יפה ומשכנע
        21/11/09 15:24:

      מקסים

      ובדמיון הכל אפשרי ומותר,

      מה זו בכלל מציאות כשאת במים תרמומינרליים?

      שבת שלום

        21/11/09 14:21:

      השתמשי  בדמיון לתוך המציאות - שפנה, למה לא הלכת?
        20/11/09 23:16:
      איזו אמת?
        20/11/09 23:15:
      כל הסיפור דימיון!
        20/11/09 21:39:

      ענבל

      הסיפור מקסים !

       

      ממני יעל הרפז

      ארכיון

      פרופיל

      ענבל הופמן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין