אחת, שתיים, שלוש ניסיון...

בודק קשר אחד, עוד אחד ועוד...

כל פעם מחדש מקווה שזו הבדיקה האחרונה, שהפעם זה יצליח, הפעם כבר לא יהיו סופי שבוע בודדים, הפעם הלילות יהיו מלאים באהבה אינסופית ואהיה עטוף עם האחת הנבחרת כמקשה אחת, באהבה.

בפנים מרגיש שזה לא באמת נכון, לפחות ברוב המקרים, אבל נותן הזדמנות, כי אמרו לי שלא תמיד מרגישים את זה מהרגע הראשון כמו שעד היום זה קרה לי באהבות הגדולות, לא תמיד זה מתחיל בבום.

העובדות מכות בפנים, אם אין קליק זה פשוט לא יוכל להמשיך הלאה מעבר לכמה ימים, שבועות בודדים במקרה הטוב יותר.

עוד חודש זו כבר שנה מאז הפרידה הגדולה.

עד היום היה רק בום אחד גדול באמצע שהחזיק שלושה חודשים, היה מטורף וחזק, אולי אפילו סוג של אהבה ונראה כמו הדבר האמיתי, אבל נגמר מכורח הנסיבות מסביב ופגע בי שוב על הדרך, גרם לי לקחת שוב אוויר לפני שהמשכתי הלאה.

מאז רק בדיקות קשר, קצרות יותר או קצת פחות, אבל לא היה שוב שום בום, רק הרגשה נעימה, לפעמים אפילו מאד, אבל לא אהבה, שקט לזמן קצר, לקיחת נשימה כדי להישאר שפוי בעולם החיפושים המטורף הזה שהתהפך מאז הפעם האחרונה שהייתי בו.

ומבדיקה לבדיקה כבר קשה לי יותר להאמין שזה יקרה שוב, שזה עדיין אפשרי, שאוכל שוב לתת אמון במה שקורה, שאמצא אהבה אמיתית.

והשבוע משהו קרה.
פגישה אחת לא ארוכה במיוחד.
הרבה טלפונים, סמסים.
הרגשה בלתי ניתנת להסברה, סך הכל לא קרה משהו מיוחד או סוחף, היו כאלו שהתחיל הרבה יותר חזק ומהיר.
ובכל זאת משהו שונה בהרגשה.
משהו מרגיש נכון יותר.
משהו רגוע יותר בפנימיות.
געגוע.

ושוב הנסיבות מפריעות וערב שבת אני נשאר לבד, אבל מחר תהיה הפגישה השנייה.

מבולבל קצת, פוחד ששוב יתפוצץ, שלא ממש ילך כמו שאני מקווה.
מקווה שאוכל להיפתח שוב מבפנים מצד אחד, פוחד להיחשף ולהיפגע שוב מהצד השני.
מרגיש שזה יכול להיות נכון הפעם, בפעם האחרונה שזה קרה זה נמשך שלושה חודשים, בפעמים הקודמות זה נמשך שנים.

ובכל זאת, עדיין רק פגישה אחת, כמה כבר אפשר לדעת אחרי פגישה אחת, במיוחד כזאת שלא עלתה לגבהים מטורפים?
ומצד שני, מרגיש שוב משהו שלא הרגשתי כבר חודשים ארוכים בצורה חזקה כזאת.

מחכה לפגישה הבאה בקוצר רוח, מצד אחד רוצה מאד, מצד שני יודע שאני עלול להתאכזב שוב.

אולי בכל זאת תהיה אהבה הפעם ולא רק עוד בדיקת קשר?