בימים אלה ממלא את מדפי הדיאטות מוצר חדש. משקל ביתי אל חוטי, ראשון מסוגו, שישלח את ממצאיו באופן ישיר לאתר האינטרנט שלנו ואף למכשיר הסלולר. והחברה הצרפתית, שיצרה את המכשיר המתקדם, הגדילה לעשות כאשר הוסיפה למכשיר המפואר גם אפשריות לטוויטר( Twitter ) שבאופן אוטומטי יעביר את המידע החשוב לכל אלו העוקבים אחרינו וחפצים ביקרנו.תוספת זו, כך הכריזה החברה תועיל רבות למדייאט החפץ להשיל ממשקלו ותעצים את מאגרי המוטיבציה שלו בתהליך ההרזיה.

אז האם המשקל הוא אכן אביזר חיוני בחיינו? הרי הוא מכשיר חיצוני שאינו באמת יכול לאמוד את אשר מתרחש בגופנו פנימה. לא את מה אכלנו, ובטח לא את כמה אכלנו. חרף הכוח הרב שאנחנו נותנים לו הרי שפרט להיותו מכשיר הממרר את נפשנו אין בו תועלת של ממש.

בואו לשם התחלה נעשה תרגיל מתמטי פשוט.
אם תשתו 2 ליטר מים ותעלו על המשקל, סביר להניח שהוא יורה עליה קלה במשקל חרף העובדה שבעצם לא צרכתם אפילו קלוריה אחת. לעומת זאת תאכלו 3 חבילות שוקולד ושוב תשקלו הוא לא יורה אפילו 100 גרם תוספת כאשר בעצם צרכתם 1500 קלוריות...............אז את מה בעצם שקלתם? את רגשות האשם? את תחושת הזילות והכעס העצמי?......... נכון... אם להודות על האמת הם שוקלים הרבה. במרבית הפעמים הם אלו שיגרמו לכם לזלול דווקא יותר.............. כי במילא "שום דבר לא שווא" או "אם כבר אז כבר" או "ממחר דיאטה". ואולי שקלתם את ה self esteem
היומי שלכם? כי אם ירדתם חצי ק"ג הרי השמש תאיר את פניה אליכם אבל אילו עליתם אותו אז............. "חושך על פני תהום" ומיד תרגישו נורא, ותהיו משוכנעים שהמספרים מרוחים על פניכם העצובות וקלונכם ניבט למרחקים ותרגישו שמנים נורא ואשמים נורא.

נכון, המשקל מתעתע. לפעמים הוא מתגמל, לפעמים מאכזב. הוא כמו הפרעת אישיות גבולית "מתמיד בחוסר עקביותו" ואנחנו? מחוסר הבנתו מנסים ללמוד את חוקיותו הבלתי ניתנת להבנה.
עומדים עליו בחרדה, מכניסים את הבטן, משחררים אוויר, מנסים לרוץ לשירותים לפניו ואפילו את טיפות הפיפי סופרים? והוא? לעולם לא נדע מה הוא? לפעמים ישטה בנו ויצליף לפעמים יעלה על פנינו חיוך גדול..........
מה ממגנט בו? מה משעבד בו? אולי דווקא היותו כל כך בלתי צפוי? ואולי דווקא העובדה שהוא סתם מכשיר מתכתי חסר רגשות? אולי דווקא עובדה זו גורמת לנו לנכס לו את כל אותן תחושות המתבלבלות בתוכנו?

אז בואו נעשה סדר בדברים.
המשקל יודע דבר אחד בלבד לשקול.
אבל
אין הוא יודע
כמה אכלנו.
האם אכלנו בריא.
האם טעם לנו
האם שבענו.
האם היה לאוכל תפקיד חשוב אחר בחיינו.
מה הרגשנו.
מה חשבנו.
ואני מקשה ושואלת,

האם אנחנו כבני אדם אסופת מספרים על סקלת משקל?
האם יכול משקל למדוד את ערכנו בעיני עצמנו ויתרה מזו את ערכנו בחברה?
האם יש במשקל חסר הרגשות הזה איזו תובנה אמיתית על מהו דיאלוג אכילה נורמאלי?
מה הוא גוף נורמאלי? מהו גוף בריא?

ובעיקר מנקרת בי המחשבה הפרוזאית מה, האם יתכן שמשקל ריק מתוכן מנהל חיים שלמים של אנשים אמיתיים, הרוצים פשוט לחיות, חיים מלאים?

ואסיים עם דברי חכמים ממני:

"Before you embark on any path ask the question: Does this path have a heart? If the answer is “no”, you will know it, and if then you must choose another path.”

(Carlos Castaneda The Teachings of Don Juan)

שבת שלום
איילת