יום אחד נכנסו בני משפחתי אל הבית וסתמו את אפם , שאלתי מה קרה , הם טענו שיש ריח נורא בבית.אני לא הרגשתי כלום. מסתבר שסירים של אוכל על הכיריים נשרפו וריח נורא שטף את הבית. מרגע זה הבנתי שאינני מריחה. נגשתי את בקבוקי הבושם רססתי, וכלום. שום. נאדה. נגשתי את שיני השום במקרר, קלפתי, שום . כלום. נאדה. לא מריחה. פתחתי את ג'ריקן האקונומיקה, שאפתי לרווחה, כלום. שום . נאדה. אפילו לא טיפה.
הבנתי שמשהו נורא קרה. אני לא מריחה כלום.
התקשרתי לרופא, הוא נתן לי ספריי לאף, המכיל קורטיזון, וכדורים נגד אלרגיה, כנראה אמר, היית מנוזלת זמן ממושך ולא טיפלת בזה כראוי... התקשרתי לרופא מומחה, הוא טען שאיננו יכול להבטיח שזה יחזור.... התקשרתי לחברה, שזכרתי שפעם ספרה שהיא חיה ללא חוש ריח כבר שנים, ואיזה נורא לחיות ללא חוש זה... היא אמרה " תטפלי בזה מיד...אצלך זה עדיין טרי, אולי אפשר להציל.."
חלפו שבועות. אנשים עישנו לידי סגריות, פעם הייתי נחנקת מהריח, עכשיו ראיתי רק את גלי העשן...
משנואשתי מהרופאים פנית לידיד, המטפל בשיטות ההומופטיות, ובדיקור סיני, הוא הזמין אותי אליו וטען שהוא ינסה אך קודם עלי להאמין בכך, הוא גם טעם שזה יתכן על רקע של לחץ, על עייפות מהסביבה, על מתח, והטיפול חייב להיות משולב, הוא הגדיר זאת שכאילו " אני לא רוצה להריח כלום, הכל מסביב כל כך נורא שעדיף לי לסגור את האף" יתכן שיש משהו בדבריו, אך לא מעניין אותי, אני רוצה את חוש הריח שלי בחזרה, הבטחתי לו שאם זה יקרה, אני הופכת למנוייה שלו, והוא קנה אותי.
הוא טיפל בי בדיקור בראש ובזרת רגל ימין, חיכינו קרוב ל20 דקות, בינתיים הוא מדד דופק, ושוחחנו, הוא נתן כמה עצות לחיים וניסה לשחרר לחץ...אני עצמתי עיניים וחיכיתי שמשהו יקרה. כלום.
נפרדנו, הלכתי הביתה, למחרת לא קרה דבר, וכך חלפו להם מס' ימים, התקשרתי אליו ואמרתי שאין חדש.
לאחר כשבוע, עמדתי לצאת מהבית, מרחתי את עצמי בקרם גוף ולפתע ריח הקרם עלה בנחירי חשבתי שאני הוזה, לקחתי את בקבוק הבושם בידי, רססתי, ולא האמנתי, רצתי למטבח פתחתי את ג'ריקן האקונומיקה נשמתי לרווחה, לא יאומן ריח חזק עלה באפי, רצתי אל השום, ושאפתי את הריח,,יש ריח....
התקשרתי להומופט וצעקתי בטלפון "יש! יש! יש חוש ריח! אתה פשוט מלך!" הוא צחק ואני לא ידעתי אם לבכות או לצחוק. הרגשתי שקבלתי את איכות חיי חזרה. וכמו שהבטחתי, מהיום בכל בעיה רפואית... אני פונה קודם כל אליו.
|