0
חלק ראשון:
לפני שננסה להבין אם אנחנו יכולים לעשות משהו כדי שיאהבו אותנו בואו נראה אם אנחנו יכולים לעשות ''משהו'' כדי שלא יאהבו אותנו. ובכן? נראה שאנחנו יכולים לעשות המון דברים כדי שלא יאהבו אותנו: אנחנו יכולים להיות מבטיחים ולא מקיימים סדרתיים. אנחנו יכולים להיות שקרנים. אנחנו יכולים להיות נצלנים. בוגדניים. מרביצים. מלוכלכים. קולניים. קופת שרצים מהלכת... שאף בר דעת לא ירצה את חברתנו, שלא לומר - את קרבתנו.
אבל! מצד שני, אם נהייה צייתנים, מרצים, נדיבים מפה עד הודעה חדשה, מפנקים, יפיפיים, משכילים, עשירים... כן יאהבו אותנו? לא בהכרח. קרוב לודאי שעם נתונים כאלה יתעלקו עלינו כמה גרופיס, שיסתופפו בצלנו ויהנו מההרעפות שלנו, עד שישבעו וימאס להם מאיתנו, ואז יפנו לנו עורף ואנחנו נישאר פעורי פה, שבורי לב, הדמעות יציפו בנו כל חלקה טובה ולא נבין למה זה קורה לנו. ובאמת, למה זה קורה? הרי עשינו, נתנו, הקרבנו, פרנסנו, בישלנו, ניקינו, תמכנו, הקשבנו, ויתרנו, התפשרנו, תיקנו כל דבר בבית, כיבסנו, שמנו את השני לפנינו בתור, נתנו את כל נשמתנו... ומה בסך הכל רצינו? קצת יחס? קצת התחשבות? קצת החזרים? או, במילים אחרות - אהבה! אבל מה לעשות שאנחנו לא קוראים לילד בשמו, שכן זו לא ''אהבה'' אלא עסקאות של ''קח-תן'', שמתנהלות על פי כל מיני קודים אישיים, של נתתי - מגיע לי... והתוצאה הסופית של יחסים כאלה היא, איך לא? - מפח נפש ושוקת שבורה. המשך יבוא... |